קנין הארץ

 

קנין הארץ

בין כוח לפועל

בתרבות שבה שולטת תפישה חומרנית קל לראות איך הופכת האדמה לערך יסודי כל כך שמצדיק רצח. עבור המוסלמי מהווה השליטה הקרקעית ערך כה גבוה שאין הוא מוותר עליו אפילו אם התחייב בחוזה למכור, למסור או להעביר אותו – וההסטוריה של יחסי ישראל-ערב שזורה בהפרות הסכמים מסוג זה. מנקודת מבט זו קל לראות מדוע מוכן הערבי-מוסלמי לשפיכות דמים למען מה שמבחינה ערכית נחשב על ידו ליקר יותר מחיי אדם.

בהקשר זה, מסייעת לערבים התיאוריה המרכסיסטית. זו תומכת במוכר שקיבל תשלום וסירב להעביר לידי הקונה את הערך שרכש בתואנה ש"בעלי ההון רימו את הפרולטר", שהחוזים עליהם חתמו או הסכימו המוסרים אדמה מבוטלים ושבעלותו של בעל האדמה על הקרקע עומדת לעד. דוגמה לגישה זו ניתן למצוא גם בגישתם של בעלי כנופיות פשע וארגוני מאפיה הממשיכים לראות את מה שהיה נכס השייך להם כשרוי בחזקתם גם אם העבירוהו לידי אחרים.

כל אלה מייצגים סטיות חמורות מהצדק המציאותי. זה קובע כי אם בעלות על הקרקע מועברת לידי אחרים על ידי רכישה על יסוד בחירה חופשית הדדית, רכישה מסוג זה תקפה וכל עוד אין סיבה לערער עליה אז ...אין סיבה לערער עליה.

אך איך נקבעת בעלות על קרקע?

התשובה הפשוטה של השכל הישר היא: על ידי קנין. והתשובה לשאלה "איך נקבע קנין?" תהיה על ידי פעולת קניה. זו, כשלעצמה, תהיה פעולה שבה הופך שטח אדמה שאינו בבעלותו של איש לכזה שנמצא בבעלות מסוימת, אשר לרוב מביאה בפעולתה למימוש הפוטנציאל שלו: להפכו משטח חסר שימוש לשטח שיש בו תועלת לאדם, אם כשטח חקלאי, עירוני או כזה המקיים פעילות אחרת.

היהדות מגדירה רמת בעלות המתחילה מבחינה פילוסופית במימד המטפיסי, שהוא יצירת האדמה. בהקשר זה, השייכות המטפיסית של הקרקע היא זו שנקבעה על ידי האל או שקבוצת אנשים מסוימת מימשה אותו, כלומר הפכה אותו משדה טרשים לגן פורח, כפי שעשו היהודים בדורות האחרונים. תפישה זו היא התפישה היהודית והמדעית-אובייקטיבית; זו רואה את האדמה כמה ששיך עקרונית למי שעמל כדי להביאה מן הכוח לפועל ואין זה משנה כמה פעמים יעיבירה לידי אחרים. מנקודת מבט זו שייכת ארץ ישראל לעם ישראל, המחזיק בכוח לממש ארץ זו ולחדש את ימיה שוב ושוב. עובדתית והסטורית מימש העם היהודי את ארץ ישראל ובכך השיג עליה זכות שאיננה ניתנת להפקעה ממנו. הוא גם הוכיח קשר קיים בינו לארץ כי בתקופות שבהן שהה בארץ הוא הצליח לממש את הכוח הגלום בה מבחינה טבעית ולהוציאו לפועל.

אך המימוש המחודש של הארץ על ידי העם הוא בגדר קניה חדשה בכל פעם. אין היהודי שחוזר לארץ אבותיו מחזיק בזכות לבטל את זכויות הקנין של בני עמים אחרים אם קנו אותה בעמלם הם. כבר במסורת המתחילה בסיפורי המקרא, שבה נוטש אבי האומה היהודית את הארץ ושב אליה מאוחר יותר, עליו לרכוש מחדש חלק משטחה שבו הוא מעוניין – מערת המכפלה – והוא עושה זאת על ידי רכישה ממונית. רוצה לומר כי הממון כמוהו כעמל וזה כמוהו כפעולת קנין לכל דבר. כך, מאז ועד ימינו, שריר העקרון שקובע שעל קנין הארץ להתבצע על ידי עמל היהודי המעוניין לרכוש זה חלק.

נתונים נוספים