תסמונת איש קריות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1527

 

תסמונת איש קריות

על קשר תאוות הבצע לרוע

אחד החלקים הידועים ביותר של "הברית החדשה" הוא זה המתאר את מכירתו של יהודה איש קריות את ישו בכסף לידי הרומאים. בעולם הנוצרי היה באגדה זו כדי להטביע למשך דורות רבים חותם שלילי על היהדות והכסף גם יחד באופן משולב. היא הציגה את שניהם כעומדים נגד החיים וכמבטאים מוות, בגידה ושנאה – על כל השלכותיהם הנלוות של אלה, שבאו לידי ביטוי בהסטוריה ארוכה שבה נוקם האדם הנוצרי במה שלדעתו הם יורשיו של יהודה.

סיפור בגידת יהודה איש קריות מהווה, במובן זה, חלק מכתב השטנה האנטישמי הקלאסי – ולא פחות מזה חלק מההסבר לשנאתו של העולם הנוצרי כלפי היהודי, הכסף והחיבור בין שניהם. למעשה, יוצר הדבר תשתית לעוינות המיידית המתגלית בעולם לכל קשר בין יהודים לכסף, שכנראה גם השמאל מחזיק בה.

בהקשר זה, מעניין להיזכר בגרסה העדכנית של ראנד ב"אטלס" לנושא, שברור כי בו מציגה ראנד את עומק הבנתה לגבי הסטיגמה הנוצרית. זה קורה כאשר דאגני מתבקשת על ידי ג'ון גאלט לעמוד בתוקף על קבלת הפרס הכספי תמורת הסגרתו. בתגובתם של אלה שלהם מסגירה-כביכול דאגני את ג'ון גאלט לדרישתה זו מתבטאת הבנתו של גאלט את טבעו של איש השלטון המושחת, הסובר שהוא מבין את ענינה של דאגני כביטוי של תאוות הבצע שלה. בכך שהפכה ראנד את דאגני ל"יהודה איש קריות" של ספרה ביטאה אין ראנד את ההבנה הזו ביחד עם הבנת מרכזיותו של מיתוס זה בחברה שבה היא חיה.

הממשל שנגדו מתמודדים דאגני וג'ון גאלט, אשר רואה את תאוות הבצע כמניע העומד מאחורי האדם ולכן את דרישתה זו של דאגני כטבעית והגיונית, אינו שונה מהממשל של ימינו ורבים הם אנשי זמננו אשר מאמינים כי הכסף מבטא את תכלית תשוקתם של אנשי העסקים – וכי הוא הביטוי העליון של הרוע. האנטישמים שביניהם, המקבלים כ"בונוס" רעיוני את היהודי שנוא נפשם, אינם אלא קרבנות מרצון להאשמתם של היהודים על ידי הנצרות באי מוסריות.

נכון שתאוות הבצע איננה מוסרית אך לא בשל הסיבה הנפוצה בציבור אלא דווקא להיפך: אי המוסריות נעוצה בהגדרת הבצע כחלק מן השלם ו/או כצד החומרי שלו. מתאים לאדם מוסרי לרצות בשלם כולו וברווח שאינו חומרי בלבד. מבחינה זו, הבעייתיות היחידה שיש בתאוות הבצע היא ברצון להשיג חלק קטן מדי מהראוי. אך בעולם הנוצרי, באמצעות סיפורים כדוגמת בגידת יהודה איש קריות, חוברה תאוות הבצע לבגידה, כזב ואף פגיעה ורצח. בשל העובדה שמדובר בסיפור המדבר אל הרגש נקבעה תסמונת זו כיסוד רגשי בתשתית העולם הנוצרי מבלי שמאפייניה הוגדרו ונבדקו כהלכה.

לכך התווספה עובדת פשיעתם של נציגי הסוציאליזם המודרני, יורשי הנצרות, אשר חיברו את תאוות הבצע לקפיטליסטים, על אף שמדובר בחלוצי הרוח האנושית אשר קידמו את האדם בעולם כולו; בהקשר זה, אחד הפשעים הרעיוניים החמורים ביותר של השמאל העולמי הוא ההשוואה והחיבור שעשה בין פעולתו של אדם המגן על רכושו לתאוות בצע – כי מכך קצרה הדרך להציגו כבוזז/שודד. דרך הוקעה איומה זו הצליחו אויבי האדם החופשי והיצרני של העולם לא רק להצדיק את הביזה הקשה הנהוגה נגדו בעולם כולו אלא גם לרכוש לעצמם שם של אנשי מוסר - נוצרים - טובים.