יחיד ומיוחד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1008
יחיד ומיוחד
מוסר היחידאיות
במציאות, יש לכל ישות חיה – אפילו אם היא חלק מעדר או מישות גדולה יותר - זהות מיוחדת, המבוטאת על ידי תכונות שקיימות רק ברשותה. היחידאיות (האינדבידואליזם) האנושית, המתבטאת בתכונות המיוחדות ליחיד, לגזע וללאום האנושיים, נובעת מזהותם המיוחדת שקיבלו על ידי הטבע ולפיכך אין להם בחירה לגבי עצם קיומה. אך עם זאת יש בבחירותיהם כדי לחזקה או להחלישה; בפעולות הבחירה שלו יכול אדם להגביר או להחליש את מאפייניו הייחודיים – ואפשרות זו מולידה ציווי מוסרי חשוב. לפיו, שומה עליו לראות את זהותו וטבעו המיוחדים ככוח שניתן לו ככלי וכאמת מידה שבאמצעותם יבחר איך להוציאו לפועל.
בהקשר זה, שומה על היחיד לשמור בקנאות על כוחותיו המיוחדים כעל אוצר ייחודי שקיבל מהטבע כמתנה נדירה שאין עוד כמוה בעולם, שתאפשר לו להיות עצמו, כלומר לשמור על עצמיותו כיחידה ומיוחדת מנגיעה זרה. לעובדה זו אין התנגשות עם היות כל המהויות החיות במציאות בעלות שורשים וגזעים משותפים, הקובעים להן מחלקות השתייכות, כי אף על פי שצמרתו של עץ מכילה מספר גדול של עלים, כל אחד מהם שונה לגמרי מחברו, בשל יחידאיותו הבלעדית.
גם היהדות מכבדת את היחידאיות; למותר לציין כי במסורת ישראל, שלפיה מודגש שוב ושוב כי הקב"ה, המהווה דגם לחיקוי מוסרי, הוא אחד, יחיד ומיוחד, אשר אחדותו וייחודיותו חובקים עולם. לכאורה, נראה הדבר בחזקת "פשיטא" (בגדר של "מובן מאליו") אך למעשה מתבטאת הזכרתו המרובה של הדבר בתודעת המאמין גם כציווי מוסרי. הציווי המוסרי המוטל על המאמין בהקשר זה הוא להשתמש בפרטי זהותו היחידאית כאמת מידה, כלומר: לא רק לדאוג לקיומו אלא לראות את תכני זהותו היחידאית ככאלה שבאמצעותם יכול הוא לדעת מה נדרש ממנו לעשות בחייו.
היות זהותו האישית של האדם בגדר קנה המידה שלפיו ייקבעו בחירותיו מקבלת מעמד של פוטנציאל ששומה עליו לממשו. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא במסורת היהודית במקרהו של רבי זושא מאניפולי, אחד מגדולי ישראל, אשר אמר: "כשישאלו אותי לאחר מותי "מדוע לא הייתי משה רבנו?" לא אפחד. אבל כשישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא, מקווה אנוכי כי אדע מה להשיב." באמירה מסוג זה מתבטאת חשיבות המודעות, במחשבת ישראל, להקפדת שמירת היחיד על יחידאיותו.
בנוסף לכך, מבטא הדבר את מצבו של היחיד האנושי בעולם ככזה שמחד יש לו זהות אישית פרטית המלווה אותו מרגע לידתו אך מאידך הוא זה שקובע באמצעות בחירותיו את דרך ההתפתחות המסויימת של חייו שבאמצעותה יפיק מהתכונות שהוענקו לו את איכות החיים המסויימת שאותה ישיג. משול הדבר ליחס בין ספינה לקביעת יעדה: טבע הספינה כמוהו כיכולות הגלומות בזהות שקיבל היחיד בעולם, אך בידו לקבוע, כקברניט, את הדרך שבה תשוט בים ואת מגמתה.
פילוסופית, ההקפדה של היחיד על זהותו האנושית והיחידאית היא בעלת תפקיד מעשי ביותר: היא באה לתחום כהלכה את התחום הרצוי של פעולת היחיד הן עבור עצמו והן עבור אחרים, כדי שלא ייווצר בלבול בנושאים חשובים כמו זכויות הקנין שברשותו. דבר זה נובע מכך שחייב אדם, לצורך חייו בעולם, לשמור על דיוק בכל הקשור לידיעתו את ההיבטים המיוחדים והיחודיים של אישיותו, כדי שיישמרו על ידי תודעתו כל הערכים שאותם השיג בפעולותיו הפרטיות מבלי לחרוג אל מעבר לגבולותיהם.
כאמור בתחילת הדברים, מוסריות השמירה על הייחודיות העצמית מבטאת עקרון הנכון הן לגבי היחיד האנושי והן לגבי עם; כפי שידיעתו של אדם את זהותו חשובה לצורך הזדהותו בכל הקשר, חשובה ידיעתו של עם את גבולות פעולתו, גיאוגרפית וערכית כאחד. בישראל, מבטאת את ההתאמה בין היחיד ללאום האמירה "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", שאותה מפרש הנציב מוולוז'ין ע"י הוספת פיסוק: "עם לבדד, ישכון." אם יהיה מבודד, יהיה מובטח. עליו לשמור על ייחודו. אם יהיה "כמו כל העמים" – כלומר: אם ייטשטש בין הגויים יאבד את זהותו היחידאית ואת טבע קיומו המיוחד לו. זהו הביטוי הלאומי של טבע היחיד הנכון לעם וליחיד האנושי גם יחד. לפיכך ראוי שכל מי שניחן בייחודיות, בזהות מיוחדת, יקפיד לשמור עליה כדי שלא לאבד אותה. מבחינה זו שלילי ביותר הוא רעיון השוויון. רבים רואים את השויון כחיובי מבלי לשים לב לכך שאם היה העולם מבוסס על היות הדברים שוים זה לזה לא היתה דרך לדעת מה שייך למי ומהם זכויותיו היחידאיות של כל חי.