בין יהדות למציאותיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1171
בין יהדות למציאותיות
את ההבדל שבין הדת היהודית לפילוסופיה המציאותית ניתן להמחיש, בין היתר, בדרך הבאה: לפחות עד היום לא סיפקה פילוסופיה זו לתלמידיה כלים שבאמצעותם יוכלו להתמודד עם בעיות הקיום האנושי כמו אסונות טבע, מחלות קשות בגוף וברוח ועצם העובדה שהיחיד מוצא את עצמו בחברה שבה יש בין בני האדם הבדלים קיומיים גדולים.
למעשה, מהווה עובדה זו בעיני רבים - ובמיוחד בין תלמידי הפילוסופיה הזו - נושא שהפילוסופיה איננה מוצאת לנכון לעסוק בו כלל, על יסוד ההנחה שמדובר בנושאים הקשורים לתיאוריות מדעיות, אשר אינן מציגות לרוב הסברים לתופעות אלה ולרבות אחרות הקשורות אליהן. אך בפועל, אין הממסד המדעי הקיים בזמננו מחזיק בידע המקיף חומר מסוג זה, בשל הטלת הספק היסודית של אנשי המדע ביכולת קיומו של הסבר כולל המניח את הדעת מבחינה תבונית לגבי תופעות מסוג זה.
אך הדבר שונה כשמדובר ביהדות; היהדות מציגה תמונת עולם ומציאות מקיפה, הכוללת לא רק את המסגרות הידיעתיות הפילוסופיות אלא גם את התכנים שקיימים בהם. לפי קוי המתאר של התיאוריה היהודית ניתן להניח לפחות ברמה כוללנית את הסיבות לתופעות הקיום האנושי היחידאיים בעולם, על יסוד ידיעה תיאורטית של מקומם של התופעות היחידאיות, הבודדות והפרטיות המתרחשות בעולם יכול האדם החושב להבין רעיונית את הסיבות לאירועים מבודדים.
הבדלים קיומיים בין בני אדם יחידים, גזעים ואירועים טבעיים, אשר אין שיטות הפילוסופיה בכלל והפילוסופיה המציאותית בפרט מציגות לגביהם כל הסבר מקיף, זוכה ביהדות להסבר עקרוני מקיף דרך תמונת העולם המוצגת על ידיה. היהדות מסבירה את תהליך בריאת העולם ושמירתו תוך ניהולו באופן שמעניק נימוק למכלול המתרחש בו. ואף כי אחת מנקודות המוצא להסבר זה היא שאין היחיד האנושי מקבל הסבר מפורט לכל מה שקורה בעולם ולכל פרט בקיום האנושי, הוא מקבל די כללים כדי שבאמצעותם יוכל להבין טוב יותר את היחס בינו כיחיד לבין העולם.
לפי היהדות מקבל היחיד ידע שדי בו כדי לבנות לעצמו מפת הפעלה מוסרית של חייו. ההקשר הידיעתי המסופק לאדם – ובמיוחד למאמין - על ידי הדת מעניק לו, ליחיד, את היכולת לקבל מושג כללי אודות העקרונות המוסריים והמטפיסיים אשר הביאו לאירועים פרטיים, שהיה להם חלק בקביעת היבטים שונים של חייו היחידאיים. באמצעותם לומד, למשל, האדם את הגורמים המציאותיים הכלליים הקובעים את כל פרטי חייו בתחומים שונים, בתחום בריאות הגוף והרוח, וגם את המעלות והמורדות של חייו מבחינת הצלחותיו או כשלונותיו.
דוגמה להענקת הידע של היהדות לאדם היהודי יש בכך שהידע היהודי מעניק למאמין היהודי (ורק לו) מפרט מדוייק של מה שראוי לאכילתו בעולם הטבעי, כדי לשמור על בריאותו הגופנית והרוחנית, וגם הידע הזה מנוסח ברמה עקרונית ואיננו מבטיח באופן מדוייק לפרטיו מה יהיה מצבו הגופני-בריאותי של כל אדם שנעזר בו: עובדה היא שהאדם היהודי בריא למדי, אך מאידך אין הוא מחוסן לגמרי ממחלות.
בדומה לכך, בזמן שחיי האדם הלא-דתי נעים ונדים בין אירועים שיש בהם אי ידיעה מתמדת ברמה הכלכלית, הפוליטית או הבריאותית לגבי הסיבה להיווצרותם של מצבים שונים בין יכולותיהם של בני אדם, בין רמות משכל, השקפות עולם ומאפיינים יחידאיים, מספקת הדת היהודית לאדם היהודי כיסוד שבאמצעותו הוא יכול לקבל מושג פרטי לגבי מצבו (וכנראה יחידאי) – תמונה שלמה של מרכיבים, מגמות וקוי מתאר, אשר מסבירים היבטים אלה של הקיום, מנמקים אותם – ועושים זאת תוך כדי שהם נותנים ליחיד האנושי תפקיד המשתלב בהם.
באמצעות ארגז "כלים" זה יכול היחיד לבנות לעצמו מקום שאם וכאשר הוא רואה אותו כנכון והגיוני יש בו הגיון שאינו יותר מזה שמספק השכל הישר. הבדל זה מסתכם בכך שמבחינה מעשית, בזמן שהפילוסופיה מתירה לאדם (ואולי אף מחייבת אותו) למצוא לבדו את תוכן החיים הראוי לו, על יסוד תפיסתו את יחידאיותו כיסוד לשיפוט והחלטה לגבי הערכים הנדרשים לו לצורך אושרו, מכוונת אותו הדת לערכים הראויים לצורך זה באמצעות תכנים שמקורם בידע מקיף, הנמסר מדור לדור בין בני העם היהודי.
מבחינה זו נמצא הידע שמסופק למאמין היהודי, הפועל לפי ידע זה, באמצע בין הידיעה הכללית שמספקת לו הפילוסופיה (גם כאשר היא הרמונית ויעילה כמו זו של אין ראנד) לבין הידע המפורט שנחוץ לו מבחינת הפירוט המדעי כדי לדעת מה יתאים לחייו כיחיד מבחינת הפעולה המוסרית, כלומר: הוא איננו מקבל הנחייה מדעית מסויימת לגבי מה שכדאי שיעשה בחייו בכל תחום.
לרוב אין האדם המחזיק בפילוסופיה המציאותית נהנה מהידע התיאורטי שמציבה בפניו היהדות קודם כל ובעיקר בשל אי הסכמתו העקרונית עם כמה מהנחות היסוד שלה ובמיוחד הראשית - קיומו של אלוהים. בפועל, כל מה שמונע מלהתייחס לידע זה כאל ידע אובייקטיבי – ואז, בהתאמה להתייחסות זו, להשתמש בו כדי לשדרג את הבנת המציאות של היחיד – הוא דחיית האל על יסוד אתאיסטי, אשר ביחד עם מחיית רעיון קיומו מתודעתו של האדם, יוצאו ממנה ביחד עימו גם כל ערוץ של ידע שמקורו, לפי המסורת היהודית, במימד האלוהי.
לפי האתאיזם הפוליטי האופייני, דחייה כוללנית זו, של כל ה"ארוז" בחבילת האל, המתאפיינת על ידי המחזיקים באתאיזם ומתנגדים לדת, משמעה דחיה על הסף של כל חלק מתמונת ההקשר המטפיסי שמציגה היהדות. אך אם ניקח בחשבון את העובדה שאף אין ראנד לא הפליגה עד כדי לדחות כל אפשרות של קיום ערך בדת, לא מן הנמנע שיש בגישה זו ביטול של האפשרות להשיג ערכים חיוביים מן היהדות.
וזה, אולי, המקום להצהיר על כך שגם אי קבלת ההנחה שקיום האל יתכן, אין הדבר אומר שאוטומטית כדאי לבטל את כל מכלול הידע הקיים במסורת ישראל. סוג כזה של מסקנה איננו הגיוני, וגם מנקודת מבט פילוסופית-לוגית הוא איננו מבטא רעיון המחזיק בחוכמה, לפחות בשני היבטים: א. ההיבט הלוגי הטהור, אשר איננו מאשר את דחיית כל הידע הקיים ביהדות לגבי תחומים רבים ושונים, שללא ספק מוכח על ידי העם היהודי כי באמצעות הידע שיש לו הוא שולט בהם ביעילות. ב. ההיבט הקיומי, אשר אומר שהיהדות מחזיקה במאגר הידע שלה לגבי העולם כמות גדולה של ידע אובייקטיבי אשר יכול להעשיר את חייו של כל אדם בעולם, גם אם הוא איננו מסכים עם הנחות היסוד של מסורת ישראל.