איש אשר ידבנו לבו

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1105

איש אשר ידבנו לבו

ההתנדבות כיסוד הכלכלה

פעולת ההתנדבות, כלומר פעולה הנעשית על יסוד הרצון העצמי, היא הפעולה היסודית של החיים בעולם; הפעולות הנעשות על ידי כל המינים החיים בטבע הן ביסודן פעולות שנעשות על מנת להשיג ערכים שלהם זקוק המבצע אותם. מבחינה זו יש להבין בפשטות כי דבר זה אופייני כיסוד היסודות של כל תנועת החיים בעולם ולא – כפי שלעתים קרובות סוברים – יוצא מן הכלל. טעות זו אופיינית להערכות השגויות של האדם את עצמו ואת טבעו, שאותן הוא עושה כאשר הוא מחמיץ את היותו, ביסודו של דבר, בעל חיים. החמצה זו נובעת מהמשגה שמניח שלהיות בעל חיים הוא להיות יצור שמניעיו וסיפוקיו חומריים.

לגבי בני אדם רבים – ואולי רובם – ההתנדבות מוערכת כפעולה יוצאת מן הכלל שנעשית על ידי אדם במצב מסויים. לטוב או לרע, פעולה התנדבותית מוערכת לרוב כדבר מיוחד במינו החורג מן השגרה. אך זו טעות; פעולה התנדבותית היא, למעשה, כל פעולה שעשייתה נובעת ישירות מהרצון העצמי. ההתנדבות האנושית – ובמיוחד זו הנעשית על ידי היחיד - היא הצורה הטהורה ביותר של כוח טבעי הגלום באדם, שכמוה כמו כל נטיה של יצור חי למען החיים בכלל וחייו שלו בפרט.

ההבדל בין פעולתו של בעל החיים לפעולת האדם כמוה כהבדל בין היכולות הגלומות בשניהם; בזמן שרצונו ופעולתו של החי מכוונות לרוב כדי לשמור על קיומו, אלה של האדם מכוונות לא רק לשמירת הקיום אלא להרחבה, גדילה וכיבוש של העולם בדרגות, מידות והיקפים העולים בהרבה על הישרדות גרידא. בזמן שבעל החיים מקים לעצמו בפעולותיו משפחה או עדר יכול האדם להקים אומות עתירות ידע ומפעלים שיכולים לקדם את העולם כולו – ואין סתירה בין דבר זה לכך שכל זה מבוסס על כוח ההתנדבות הנעשה על ידי בני האדם היחידים למען עניניהם היחידאיים.

התנדבות היא פעולה שאדם עושה מרצונו, על יסוד חירותו ומבלי שיכפוהו. לא מדובר רק באירועים ייחודיים ויוצאים מן הכלל כמו בחירה ביציאה למשימה מסוכנת או מענק נדיב במיוחד שנותן אדם לאדם אחר, אלא בכל פעולה שמבוססת על חירות, כמו קניה במכולת.

מבחינה זו, ההתנדבות היא אחד היסודות היותר ראשוניים של הכלכלה האנושית. בתעודות נצחיות המאצילות את ההתנדבות, כמו בספר התורה המבסס מבצעים לאומיים רחבי היקף על התנדבות, יש להבחין בהיות הכוונה זו של האל את בני ישראל לפעול על יסוד התנדבות לא בקשה ייחודית נדירה אלא להיפך: אישור מלמעלה לגבי היות הפעולה האנושית הטבעית, ההגיונית והמציאותית חופשית בטבעה – מה שאומר שעיקר כוחה נובע מהיותה חופשית, כפי שכל פעולת חי הפועל למען עצמו היא כזו. מכך, כמובן, גם ניתן להבין שכל צורה של פגיעה בהיות פעולת האדם חופשית היא פגיעה בטבעו ובמהותו.

מכך שומה עלינו להבין כי מעורבות החירות בהתנדבות איננה בגדר של גורם זר המוסף על הטבע אלא ציון העובדה שהחירות היא ביטוי של טבע האדם בהקשר חברתי, שהוא אחד מני יישומים רבים של הרצון החופשי האנושי ואפשרות הבחירה המטפיסית שלו. מעשיו ההתנדבותיים של האדם הם הצהרה על יסודיותן והשלמתן זו את זו של החירות ושל הבחירה העצמית של היחיד במרקם חיי החברה, שכל כלכלתה מבוססת על יחסים הדדיים בין בעלי רצון חופשי, התורמים את משאביהם לטובת החיים ולקידומם. מבחינה זו מה שעושה כל אדם שנוקט במבצע כלכלי כלשהו על יסוד חופשי – יוצר, מחזיק במשרה או פותח עסק – הוא לפנות בקריאה אל המגמה הטהורה ביותר הקיימת בטבע האדם, שהיא גם ממנועי החיים הקיימים בעולם ולגייס אותה לטובת המטרה המשותפת: זו שמאחדת בפעולה הדדית את המוכר והקונה, היוצר והנהנה ולמעשה את הרוח והחומר, כי ביסוד הפעולה הכלכלית האנושית מתאחדים איש הרוח היוצר וכל מי שנהנה מיצירתו. איחוד זה מתרחש בכל תחומי העשיה האנושית – בין אם מדובר בהוגה דעות היוצר את החוק המדיני או באדריכל המתכנן את תכנית הבניה של מבנה לבין האדם החי בו.

מענין אחרון זה ניתן להסיק שגם הנהגתה של החברה כדאי לה שתתבסס על ההתנדבות, כלומר על נטייתם, רצונם ובחירתם החופשיים של בני האדם הפועלים לאור הדרכתה של מנהיגות. מנהיגות טובה תהיה, על כן, כזו הפועלת בהתאמה לטבע האדם ולא בניגוד לו; כל עוד חפצה מנהיגות להצליח שומה עליה לציית לטבעה של החירות האנושית ולהתבסס עליה כעל תנאי יסוד.

בהקשר היהודי יכולה הנהגה לשאוב תעצומות ועקרונות פעולה מרעיון היסוד החינוכי היהודי המצהיר "חנוך לנער על פי דרכו". משמעותו המעשית של הדבר היא שימוש בהשראת העקרון שמכיר כל הורה, והוא שאל הילד כדאי להתייחס מתוך כיבוד רצונותיו הטבעיים, שהם הנתיבים הישרים והנכונים ביותר אל נפשו. ברוח זו שומה על המנהיג – כמו על המחנך – לקחת בחשבון את זהותו של המונהג כיסוד לפעולתו. ממילא ניתן להבין מכך כי מנהיגות יהודית כדאי לה שתתאים את פעולותיה למסורת ישראל, שהיא המבטאת בצורה המציאותית, ההגיונית והנכונה ביותר את זהותו של העם היהודי.

למותר, אולי, לציין בהקשר זה שרוח ההתנדבות, שלאורה נקראים בני ישראל לתרום הן למטרות לאומיות והן למען סיוע הדדי בחיי היום-יום, לא רק שאיננה גורם זר לטבעו של האדם היהודי, אלא שהיא מהווה חלק מובנה בכלכלה היהודית לאורך כל ההסטוריה של קיום העם גם בגלויותיו. ההתנדבות היא זו שבאמצעותה ממלא העם את ייעודו כלהלן:

הקיום הכלכלי של עם ישראל לדורותיו מבוסס על נוסחה של שיתוף פעולה בין חלקיו, כאשר יש ביניהם כבר מתחילת קיומו של ישראל כעם "חלוקת עבודה" שלפיה מבצע כל חלק תפקיד המשתלב עם פעולות שאר החלקים. במסגרת חלוקת תפקידים זו מתמחים חלק מבני העם בפעולה כלכלית מסחרית המפיקה את אמצעי הקיום החומרי מהמציאות – ואילו חלק אחר מופקד על שימורה והתפתחותה של המגמה הרוחנית, כשזו נתמכת מבחינה חומרית על ידי הראשונה. שיתוף פעולה זה נעשה באופן טבעי, כלומר התנדבותי.

זוהי הסיבה לכך ששמירה על גורם ההתנדבות בעם ישראל, המקיימת אותו על יסוד שיתוף פעולה מסוג זה, היתה תמיד משימתו של כל מי שמודע להיותו משאב טבעי יקר ונדיר. וזו גם הסיבה לכך שלעתים קרובות מציינים את גמילות החסדים כאחד המאפיינים המובהקים של טבע האדם הישראלי. בהקשר זה תישמר רוח ההתנדבות מפני כליון כל עוד תישמר הקפדה למנוע מכל כפיה לזהם את החירות הטהורה – ומבחנה של מנהיגות יהודית יהיה בכך שיזהר מלפגוע ביסוד זה, אשר לא רק שמציין את זהותו הטבעית של עם ישראל אלא גם, בהיותו ביטוי של יישום זיהוי הרצון הטבעי של ההתנדבות כיסוד הכלכלה, הוא מהווה גם, כנראה, את אחד מהשיעורים היסודיים ששומה על העם היהודי ללמד את העולם.