מעלת זכות הקנין
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1348
מעלת זכות הקנין
מקומה המרכזי של זכות הקנין במסורת ישראל ידוע למדי לפחות החל מהציווי "לא תגנוב" על כל השלכותיו היישומיות, שלא לדבר על הסטוריה עשירה של דיונים בנושא זה הממלאים את הספרות היהודית לאורך הדורות, אך מה שחסר לדבר הוא התשובה לשאלה "מדוע?".
"מדוע כה מרכזי ערכה של זכות זו במציאות האנושית?" היא שאלה ששומה על האדם להציב לפני דעתו ותבונתו הרבה לפני שהוא מציית לחובות הנובעות ממנה, וזאת כדי שלא ייהפך כל העיסוק בזכות זו לתוצר של מילוי הוראות האל באופן "יבש", מבלי להבין את משמעותו של החיוב בכך.
יש הגורסים כי מקום הכבוד של זכות הקנין הוא פרגמטי, כלומר שבלעדיה לא יוכל העולם האנושי להתקיים בשלום – והדבר נכון אך איננו יכול להוות הנימוק העיקרי או הראשי לכבוד זה, כי הקיום של החברה האנושית בשלום, עם כל היות הדבר נאה, איננו עיקר לקיום האדם.
נושא הקנין מחובר בטבורו לטבע הקיום האנושי ותכליתו בעולם, שהוא היותו יוצר. היוצר מבטא בעולם את רעיונותיו כדי להתקדם בקיומו האנושי לא רק בהקשר של פתרון בעיות הקיום החומרי שלו אלא בעיקר בהקשר להגשמתו את עצמו כמי שמביא את מהותו מן הכוח אל הפועל, כלומר כמממש את רעיונותיו.
על רקע העובדה שבניגוד לתביעת האדם לשמור על עצמו בחיים כמו שחייב לעישות כל בעל חיים מן השורה, האדם הוא יצור הנושא בעולן של משימות רוחניות, שרובן ככולן מקדם את המין האנושי בפרט ואת איכות עולמו של האל בכלל, וכולן משתלבות בעשייתו של העולם לטוב יותר עבור הנמצאים בו.
כל פעולת היצירה האנושית, אשר כוללת שיפור מתמיד באיכות חיי הרוח של האדם, החל מגילויי הידע הגדולים של רוח האדם וכלה ביצירה יש מאין של אמנות גדולה, המרחיבה את הדעת, בנוסף לכיבוש העולם האנושי, שבו מצליח האדם להכניע לצרכיו את הטבע כולו, נשענים על יכולתו להביא לידי קיום מהויות מלאכותיות רבות ומגוונות, אשר מאפשרות לו את הדבר.
כל אלה מתבטאים בתוצרי רוחו, אשר הוא מביא לידי קיום כדי לקדם את כל ההיבטים של חייו – וכולן, פחות או יותר, הם בגדר קניניו. זהו ההקשר שבו יש לראות את מעמד זכות הקנין, כזכות המאפשרת לו, למעשה, לממש את רוחו בעולם.
מבחינה זו הקנין הוא רוחני קודם להיותו מתייחס להיבט החומרי של העובדות, שכן לקיומו של התוצר האנושי קודם הרעיון שעומד ביסודו, שהוא לא רק רוחני באחד מהיבטיו אלא ביטוי של הרוח שממנה הוא נובע ואותה הוא מבטא. מנקודת מבט פילוסופית משתלב הדבר עם זיהוייה החשוב של הפילוסופית אין ראנד, שקבעה כי זכות הקנין היא, במובן טכני, הזכות האנושית הראשית, שכן כל קיומו של האדם מתבסס על קניניו ומתבצע באמצעותם. דבר זה הופך את הקנין, מבחינת קדימותו, לשלב הראשוני של ההתקדמות האנושית היחידאית או הקולקטיבית.
בהקשר הקפיטליסטי (=הקניניות) ניתן להבין דיון זה כהצבתו של הקנין, בעולם האנושי, במקום ראשוני יותר מאשר ברובד החברתי, שכן על האדם להיות בעל קנין לצורך השלב הראשון של פעולתו בעולם – חומרית או רוחנית.
בהקשר זה, מעקב אחרי התינוק האנושי והתפתחותו הראשונית יראה כי יחסו לאמו ואביו, המזינים אותו, הוא יחס של בעלות לא מבחינה זו שהוא רואה עצמו כשולט עליהם אלא מבחינה זו שבהיותם האם והאב "שלו" הוא רואה אותם כאברים הגופניים "שלו" שכולם מתאחדים לכלל מה שמספק לו את מזונו ואת התנאים הראשוניים של קיומו, שהם חלק מנכסיו הטבעיים.
מבחינה זו עוסק האדם בניכוס ובקניה החל מרגע נשימתו הראשון ולמשך כל חייו, שבכולם הוא עובר משלב לשלב כשהוא צובר קנינים ונכסים ומיישם את רעינותיו, החל מתחום המלחמהעל עצם הקיום וכלה ביצירת מהויות רוחניות כמו רעיונות, שיטות, ספרים, אמנות, משפחה, ידידים ולאומים.
כל אלה ייכנסו מתחת למחלקת הדברים שהם "שלו" בעולם כי הוא מרכז העשיה שגרם להם להתקיים באופן שמשרת מעשית את קיומו הוא – לפחות מנקודת מבטו. מאוחר יותר ישתלב כל אדם בהיררכיה הקנינית האנושית כיוצר בזה או אחר.
במובן זה, הציווי של "לא תגנוב" על כל המשתנים הכלולים בו, הוא בעל מעמד תומך של פעולתו הראשית של היצור האנושי: יצירה. היצירה האנושית נדרשת לקנין מטבע קיומה וההגנה על הקנין, מבחינה זו, איננה הגנה רק על ההיבט החומרי של קיומו אלא יותר מכך: הגנה על רוחו או, בפועל, על יציריה של רוחו.
לפיכך יש לזכות הקנין מעמד שנוגע לעצם הדרך שבה מממש האדם את חייו.
מבחינה זו, על אף ההבדלים הגדולים בין בני האדם, כל אדם הוא בעל קנין, אשר הקנין שהוא קונה בחייו מבטא את היחסים בינו לבין העולם, שהם מטבעו האישי. וזוהי, באופן יסודי, הסיבה שבגללה אין קנינו של אדם אחד זהה באופן מלא לזה של אחר, וגם אם ההיבט החומרי שלהם שווה לחלוטין, אין הדבר מכסה גם את שאר היבטיו של הקנין, המהווה תוצר של יחס בין תודעה יחחידאית לעולם, אשר איננו חוזר לעולם בצורתו הוא, כפי ששני יוצרים אמנותיים אינם יכולים ליצור יצירה זהה.
כושרו הקניני של היחיד האנושי הוא כה יחיד במינו, עד שכמוהו כטביעות האצבע המיוחדות לו או כשאר ההיבטים היחידאיים של זהותו הטבעית. מבחינה זו הקפדתה של חברה אנושית על זכות הקנין בכלל והקנין הפרטי במיוחד (מושגים התואמים זה את זה) היא בין שומרי הזהות היצרנית היחידאית בחברה זו – ומבחינה זו היא בין המבטיחים את בריאותה של הקניניות בה.
מבחינה זו מתאחדת השמירה על מעמד זכות הקנין עם שאר הקפדות המבטיחות שהזהות הטבעית היחידאית של היצרן האנושי תישמר, כי בחברה אנושית הראויה לשמה יישמרו זה לצד זה זכויות הקנין הפרטי של מנהיגי הרוח של האנושות, עם האמנים הגדולים ואנשי הספר שלה ביחד עם תרומתם האישית של הסוחרים, הממציאים והמגלים הגדולים של העולם והמציאות, כיסוד המוכר של כל ההתפתחות האנושית וכתנאי לקיום האדם.