קנאות מוסרית

קנאות מוסרית

על פשע הפלורליזם

בימים אלה, שבהם קיימים רבים בינינו אשר רואים את מסורת ישראל ונציגיה כמבטאים תביעה לגישה של ציות עיוור ולפיכך כמניחת תשתית יסוד ל"כפיה דתית", שומה עלינו להתנגד לכך, שכן מדובר בכזב. כזב זה הוא תוצאה של בלבול בין ידע מוחלט, המוכר על ידי בני אדם באופן ודאי, לבין מצבים של אי ודאות המהווים חלק מתהליכי הלמידה האנושיים – אך לא פחות מזה מהווה הוא נשק במלחמתם של אויבי היהדות נגדה. אך מעל לאלה יש להראות כי בדבקותה של היהדות בערכיה מבוטא ערך אנושי ראשון במעלה, שאין כמוהו חשוב לקיומו של האדם בכל זמן ומקום. ערך זה, שאותו מדגימה המסורת היהודית, הוא זה של האמת המוחלטת, הנמצאת ביסוד כל המורשת האנושית.

אמת מוחלטת כזו היא יסודית כל כך שאין האדם יכול לצעוד קדימה מבחינה ידיעתית בלעדיה. כמו האמת המוחלטת הקיימת בחשבון היסודי, מהווה קיומה של אמת מוחלטת יסוד לכל צעד נוסף בחשבון מתקדם, וכתוצאה מכך גם בכל מדע הנוגע בתחומים כמו כלכלה, בניה וארגון, שהכרה בתוקפן של נוסחאות החשבון קיימות ביסודו. הכרה בעובדות היסוד של המציאות, שהן אמת מוחלטת כלל מציאותית מקיפה את העולם האנושי כולו, על לשונותיו השונות, היא מיסודות קיומו של האדם הנאור.

האדם המכיר בקיומה של אמת מוחלטת הוא גם זה שמבין שכאשר מדובר בתשובות לשאלות מדעיות יסודיות, כמו במתימטיקה, לא ניתן לאפשר את קיומן של אמיתות "אחרות" על פני התשובה הנכונה, כי כל תשובה שאיננה מייצגת את האמת היא צורה של שקר. מבחינה זו יש דמיון בין קנאותו למציאות של איש האמת המוחלטת לבין קנאותו לאלוהים של המאמין המכיר בהיותו של זה מייצג המציאות הנכונה – ודחייתו של כל אפשרות אחרת, "נוספת".

מבחינה זו, ערך האמת המוחלטת הוא המבוטא בתורת ישראל, כאשר מצהיר בה האלוהים כי "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". אמירתו זו של אלוהי ישראל עלולה להתפרש, ברוח הגישה הנפוצה בתרבותנו, כביטוי של חוסר סובלנות, צרות אופק וקטנוניות. אך על יסוד ראייתו של האל כביטוי של האמת המוחלטת אין היא אלא השלכה הגיונית יישומית של אותו עקרון.

בעיני המתנגדים ליהדות במקומותינו, גישה זו מיוחסת תדיר לגישתם של היהודים המאמינים שומרי המצוות, אשר אינם רואים בעין טובה את פעולתן של דתות אחרות; גישה זו שקולה, מנקודת המבט המוצהרת של חלק גדול מאנשי האקדמיה בימינו, כפגיעה ברעיון הפלורליסטי, המטיף לאדם לנהוג בסובלנות כלפי גישות, עמדות והשקפות שאינן מקובלות עליו.

אך הרי ברור לכל אדם כבר מגיל צעיר, שבו למד בביה"ס היסודי, כי לכל שאלה שניתנת לו על ידי המורה בכתה יש תשובה נכונה אחת – ולא קיימת כל אפשרות שבשיעורי החשבון יציג לפני מורהו, בצד התשובה הנכונה לתרגיל שניתן לו, גם "אפשרות נוספת". למעשה, כבר בגיל מוקדם רוכש האדם מודעות לכך שביסוד כל הידע שקיים ברשות האדם קיימת אמת מוחלטת, המתבטאת בעובדות מציאותיות שלא ניתן להטיל בהן ספק, לערער עליהן או להכחישן.

מבחינה פילוסופית, יש הבדל ברור בין האמת המוחלטת לבין מצבי ידיעה שונים הקיימים בעולם האנושי; בזמן שהאמת המוחלטת היא מושג המתייחס למציאות העובדתית, אשר קיומה איננו תלוי או מותנה בידיעה האנושית, כוללת הידיעה האנושית ריבוי של מצבי לימוד וידיעה חלקיים, מוטעים ושגויים, שחלק מהם מבטא שלבים טבעיים בסולם עלייתו של האדם אל הידיעה. הכרה בעובדה זו היא היסוד לאמונה הפלורליסטית, שכן זו מבלבלת בין זכותו הטבעית של כל אדם לטעות לבין הכתרת טעות זו כעמדה שוות-ערך לזיהוי אמת מציאותית.

בהנחה שמסורת ישראל מבוססת על אמת מוחלטת, ניתן לראות בהנחיותיה את הדרך הראויה והמוסרית שבה על האדם לנהוג כאשר הוא יודע שמה שיש בידו הוא נכון. בהקשר זה מהווה הקנאות לאמת שאין בלתה את המגמה המוסרית העילאית. זו מתבטאת בתורת ישראל בפרשת "ראה" (דברים יב – יד) שבה מצווים בני ישראל, עם היכנסם לארץ ישראל, לנהוג כלפי אמונותיהם של יושבי הארץ לפניהם ב"חוסר סובלנות" דתית: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם... וניתצתם את מזבחותם ושיברתם את מצבותם ואשריהן תשרפון באש ופסילי אלוהיהם תגדעון ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא".

באותה פרשה ניתן למצוא את המלים המהוות את ה"אני מאמין" של הגישה הפוסט-מוןדרניסטית של ימינו, שבה מבוטא יסוד הגישה המוטעית כלפי האמת, המעניקה למצב הסובייקטיבי האנושי מעמד של אמת אובייקטיבית: " ...איש כל הישר בעיניו". בהצהרה זו מזהירה התורה מפני הגישה הפלורליסטית המעניקה לגישות שקר מעמד של אמת מוחלטת. דבר זה מתבטא גם בקטע נוסף המופיע באותה פרשה, המתייחס לגויים: "הישמר לך פן ...תדרוש לאלוהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני".

ברור שבדברי נבואה אלה קיים חזון שהשלכותיו מגיעות עד ימינו. התורה קושרת את הדבר להיבט הפוליטי של המציאות "כי יכרית ד' אלוהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם". בכך מדגימה היהדות את הקשר הקיים בין אמונה דתית באמת מציאותית לבין אמונות טפלות בכזבים. במציאות, ההבדל בין אמונה באמת לבין אמונה בשקר היא מה שעושה את ההבדל שבין חיים למוות. אדם המצהיר על שויון בין השניים כמוהו כמי שמוותר על תרופה אמיתית לטובת מרשם כוזב של רופא שקר.

במציאות, אדם שמעניק לדתות שקר ולתפיסות כוזבות מעמד שווה ערך לזה של אמיתות נצח, כמוהו כעובד האלילים הגוי שעליו נגזר שיאבד את ארצו לטובת המאמינים הקנאים באמת המוחלטת. כפי שמלמדת אותנו המציאות העובדתית שבה אנו חיים, אל לנו לוותר על מה שבו אנו מכירים כאמת מוחלטת בשום צורה. שומה עלינו ללמוד מהמגמה הדתית המבטאת את המלחמה באלילי השקר. ואף כי המלחמה נגד רעיונות השקר איננה מתחוללת רק במימד הדתי, אלא גם בעולם הרוח, שבו מתנגדים הפילוסופים, אנשי האקדמיה, הסופרים ואנשי ההנהגה הפוליטית, עדיין קיים בעולמנו פשע הסובלנות כלפי דתות שקר כמו הנצרות והאיסלם. כי אסור שדתות כוזבות כמו אלה, המטילות אימה על העולם כולו, ייהנו ממעמד של אמת, שכן הן חוברות לכל עמדה פוליטית המכחישה את אמת המוחלטת של מסורת ישראל.