כסף כביטוי בריאה

כסף כביטוי בריאה

 

כפי שזיהתה אין ראנד, וביטאה ביצירתה הרעיונית מה שמבטא הכסף, הקיים ביסוד הכלכלה האנושית, אינו רק את יכולת ההחלפה של תוצרים מלאכותיים, אלא את יכולתו הרוחנית של האדם, שהיא היוצרת את הערכים שהכסף מבטא. עם זאת, מתקדמת ככל שתהיה גישת ראנד, דווקא בשל היותה משוייכת לתחום האנושי, היא עדיין מפגרת אחרי הרובד המטפיסי, הנוגע לערכי היסוד של המציאות. רובד זה בוטא ביהדות לפני אלפי שנים בתורתה. בספר יסוד זה של מסורת ישראל מופיע הכסף בצורה שמעניקה לו מעמד של היבט כלל-מציאותי.

 

בפעולתו של אברהם אבינו, האדם הגדול שמסורת ישראל רואה כמבטא את ערכי הטוב, באה לידי ביטוי ראשית לכל הערך הקניני; מדובר בעושר גדול של קנין פרטי, אשר נוצר על ידו בעמל יחידאי, ואשר הופך בידיו לאמצעי לפעולות רבות, שבהן הוא מערב גם את המרתו לכסף "עובר לסוחר", כלומר שבאמצעותו הוא ממיר את הערכים המוסריים שמבוטאים בקנינו באופן שמקנה לו אפשרות מסחרית. אלה הם בתמצית יסודותיו של מה שמאוחר יותר בהסטוריה יזכו להתכנות בשם "קפיטליזם". 

 

תלמידי אובייקטיביזם רבים רואים את הולדת הקפיטליזם בתחום הזמן של המהפכה התעשייתית או בהולדת ארה"ב של אמריקה בשל פעולות ההקמה השונות של חלוציה ובמיוחד בשל ניסוח החוקה האמריקאית, המהווה את המסמך הפוליטי הרשמי הראשון שבו מתבססת חברה אנושית על ערכי היסוד חיים, חופש וביקוש האושר. אך מבחינה מעשית, במידה ובה נוגע הקפיטליזם מבחינה מעשית בדרך שבה האדם גדל ומתפתח מבחינה אנושית על מלוא הציר שבין היצירה האנושית למסחר בה, כשהדבר כולל את השימוש בכסף כאמצעי הביטוי הראשי של היצירה האנושית, קיימים יסודותיו בנקודה מוקדמת בהרבה מבחינה הסטורית; לפחות עד כמה שהדבר מתבטא במסורת היהודית, וכפי שניתן לבחון בדוגמה שלעיל, קיימים בתורת ישראל כל ערכיו היסודיים של הקפיטליזם, כשהם מוצגים באמצעות הדרגה הגבוהה ביותר של הקיום המקובלת על העולם היהודי הדתי, מה שמעניק לקפיטליזם גיבוי מטפיסי: אלוהים.

 

למעשה, תורת ישראל היא כנראה המסמך היחיד בתולדות האנושות שבו מקבל הכסף את מלוא משמעותו הערכית, שזוהתה על ידי אין ראנד במאה ה20. בזמן שבעולמה של ראנד, שהיתה אתאיסטית, מקבל הכסף מעמד מלאכותי של אמצעי אנושי שנועד לפעולות אנושיות בלבד, מופיע הכסף בתורה כאמצעי שנקבע על ידי האל לקיום קשר בינו לבין האדם. הדבר מתרחש כאשר בחלק מציוויי אלוהים את היהודי מתבקש האחרון להעלות תשלום כספי כחלק מעבודת הקודש (מצוות מחצית השקל שנועדה לממן את עלות עבודת הקרבנות והוצאות בית המקדש) ובכך, למעשה, ניתן להכיר בקיומו כביטוי של שירות נאצל של האדם את בוראו.

 

במיוחד בניגוד לגישה הנפוצה בימינו, הרואה את הכסף כמנוגד לערכים מקודשים בהיותו (לפי השקפה מסויימת) ביטוי של חומרניות, בולטת הגישה היהודית המתבטאת בתורה הרואה את הכסף – דווקא בשל היותו חומרי כשלעצמו – ביטוי של רוחניות: את מה שמבטא את רוח ההמרה הקיימת בעולם, המופיעה לראשונה בבריאה, שבה מתקיימת הפיכתם של רעיונות מופשטים לעובדות מוחשיות. עקרון המרה זה מרוח לחומר, ששב ועולה בעבודה הקודש, הוא ביטוי מעשי של היות המחשבה היוצרת בכל הופעותיה מייצגת של מעבר זה בין חומר לרוח. 

 

הענקת מעמד גבוה כל כך לכסף באמצעות תביעתו של בורא העולם מבני העם היהודי מהווה, כשלעצמה, הצהרה על היותו בעל ערך בתפיסתו של אלוהים. דבר זה משתלב עם כל היקף הערכים הקיימים במימד האנושי, ולפיכך הוא גם משמש כעובר לסוחר, כלומר כדרך המקובלת על בני אדם, אשר באמצעותה מתקיימת המרת ערכים מרוח לחומר בעולמם. בכך שהאדם משתמש בכסף כדי לבטא את מימוש ערכיו באופן שיאפשר לו לקנות ולמכור באמצעותם, בכך מממש האדם את העקרון המתבטא בעבודת הבורא, שכל בריאת העולם שלו מבוססת על כך שהוא ממיר את רעיונותיו בעובדות העולם החי.

 

כך, בפעולת ההמרה הזו, הופך הכסף לביטוי של חיים, למייצג חומרי של ערכים, שהם מה שמבטא את הקיום. כך, למעשה, מגיעה פעולתו של האדם לשלב גבוה יותר בסולם מעלות הקיום, ומואצלת אל מימד המחשבה היוצרת, שבו הופכים רעיונות מופשטים לדברים מוחשיים. ביסודו של דבר קיים עקרון זה בפעולות הבורא ובאלה של המשמש בקודש הן ככמשרת האל והן כעמל בשירות הקיום האנושי בכל פעולות החיים. כך, בשל העובדה שבאמצעות הכסף מעניקים ערכי ישראל לאדם מעמד של בורא, מחזיקה היהדות בזכות הבכורה על תפיסת יחסי הגומלין המונחת ביסוד החברה כביטוי של ערכים נאצלים.

 

במושגים של זמננו, דבר זה מבטא את היות קנינו של האדם בעולם החומרי ביטוי של עולמו הרוחני, שיושם למימד הקנין בפעולה שתצויין קרוב לימינו במושג "קפיטליזם" כאשר, באמצעות הכסף, תתאפשר לצורך המסחר האנושי המרה אהדדית של רוחם היוצרת של בני האדם בעולם כולו באמצעות הכסף, המבטא אותה ביישומה כקנין פרטי. מעבר לאמונת בני האדם, יהיו אמונותיהם אשר יהיו, עושה הכסף את המסחר לאפשרי באשר הוא מפגיש את היצירה האנושית על כל משתניה על רובד משותף המאפשר החלפה, ובכך בריאה של אפשרויות חיים, עושר, רווחה ושמחה.  

 

דווקא דרך הגישה היהודית פשוט לראות כיצד מהווה הקפיטליזם, כלומר הגישה הפוליטית הרואה את המסחר החופשי כביטוי של הערכים הנאצלים של החברה האנושית (ערכי היחיד והקנין), את המפתח לגאולה העולמית הכוללת. בהקשר זה, שבו מכיר האל בכסף האנושי כבעל מעמד נעלה מבחינה מוסרית, קל לראות איך הוא משתלב בתכלית תיקון העולם. בימינו ניתן כבר לראות איך שיטה קפיטליסטית מתפשטת על פני העולם כולו, ולפיה מתרחב גם השימוש הכלל-עולמי במטבע שווה לכל נפש, אשר איננו מבחין בין עמים וארצות. לא מן הנמנע שדבר זה מייצג ומסמל את האפשרות לשלום מקיף, המבוסס על שיתוף פעולה מסחרי, שבו הסכמי הסחר האנושיים הם ביטוי של צעד נוסף, המשכי, של הבריאה בבריאת עולם חדש, כזה של אחווה חובקת תבל. בסדר דברים זה, המושג באמצעות הכסף, מבטא הוא את ענינם המשותף של כל בני האדם החוברים באמצעות בקשתם את הרווח הקניני האישי-פרטי.