יומן מרד

 

י ו מ ן מ ר ד

אידיאולוגיה של מאבק

בסוף שנת 92 גמלה בי ההחלטה למרוד במדינת ישראל. זו לא היתה החלטה קלה וגם לא מהירה - קדמו לה יותר מעשרים שנות מחשבה, שנים ארוכות של חיפוש פתרון למצב החברתי הקיים; קריאת הרומנים של אין ראנד, ובמיוחד "מרד הנפילים" כשנה לפני גיוסי לצבא, היתה הכוח המניע הראשי שהתניע את תודעתי להתמקד באמיתות, אשר מאז - לפני כ24 שנים - ועד היום, לא נפרדו דרכינו. במשך כל השנים הללו, עסקתי בלימוד הפילוסופיה של ראנד, הפילוסופיה המציאותאית, שבמשך עשור הלימוד הראשון שלה קראתיה הפילוסופיה ה"אובייקטיביסטית", בדרכי יישומה במציאות חיי, ובתצפית ידיעתית עקבית על הקורה בארץ ובעולם, בנושאי חברה, אמנות ועוד.

תוצאות פעולתי זו היו כדלהלן: א. לא נתקלתי בשום התנגדות רעיונית משמעותית שתאיים על אמיתות התורה של אין ראנד ב. כל העובדות אשר נצברו על ידי בתקופה ארוכה זו אשר ארכה כמעט כשנות דור, אם מבחינת הלכי נפש בחברה ואם מבחינת התהליכים ההסטוריים והתרבותיים שאירעו בכל תחום, חיזקו ואישרו את נכונותה של התורה.

מבחנו של ידע בכלל ושל שיטה פילוסופית בפרט הוא מבחן המציאות; פילוסופיה, האמורה להיות תורת חיים, נבחנת בהתאמתה לחיי האדם. הבעייה היסודית של כל פילוסופיה - ולמעשה מה שמאשר את תקפותה באופן סופי - היא בעיית היישום.

פילוסופיה שאיננה ניתנת ליישום איננה נכונה וכפי שקרה עם תורות פילוסופיות רבות בהסטוריה – היא גם מסוכנת; ההסטוריה האנושית זרועה בחללי גישות פילוסופיות לא מוצלחות, תוצר של נסיון לכפות שיטות רעיוניות שאינן מתאימות למציאות. תפישות פילוסופיות בתחומי הפוליטיקה הביאו את מצבו הפוליטי של העולם אל סף תהום ותפישות פילוסופיות בתחומי המטפיסיקה והאפיסטמולוגיה - כלומר: הדנות במושאי ויחסי תודעה ומציאות - הביאו להתדרדרות במצבו הידיעתי והנפשי של האדם בעולם. תרבויות זמננו, חברת ימינו והאדם של ההווה ניצבים מול שוקת שבורה של יחסים חברתיים, מוסר ומדע, המסתכמים במצב נפשי מעורער, כלומר: במצב של חוסר אושר.

"מכל איש לפי יכולתו, לכל איש לפי צרכיו" - אבל בנוסח ראנד

בכתביה של איין ראנד נתקלתי בפעם הראשונה בדגם שכרך יחד את אושרו של היחיד, היקף ידיעתו, בחירותיו המוסריות, התפתחותו התרבותית, מצבו החברתי, ההסטוריה העולמית וגורל העולם כולו בשרשרת לוגית-סיבתית אחת של יחסי השתלשלות הכרחיים. מתוך הדברים הבנתי שמצב של מלחמה למען הצדק הוא המצב היאה לבני אנוש והוא המפתח לאשרם.

ב"מרד הנפילים", הרומן הגדול של ראנד, מצאתי תיאור שלושה חברים אשר רואים את הרוע המשתולל בעולם ומחליטים להילחם בו - וכל אחד מהם עושה זאת בדרכו שלו, בקצב שלו, וברמת היישום האישית שהוא בוחר. זו היתה גירסה מתוקנת, משוכללת ומשופרת לאותה סיסמת דגל סוציאליסטית-מרכסיסטית מפורסמת: "מכל איש לפי יכלתו, לכל איש לפי צרכיו". השוני התהומי בין הגירסה המציאותאית לגירסה הקומוניסטית בא לידי ביטוי בהבדל שבין כפייה לבחירה מרצון, שבין המלצה להכרח, שבין אמת לשקר: לפי הגישה המוסרית האובייקטיביסטית, שומה על האדם לתת לפי יכלתו למען יקבל לפי צרכיו - אלא שאין האדם כופה על חברו, אלא המציאות היא המשליטה את חוקיה. לפי ראנד יתן כל איש ישר יד, מרצונו, מטעמיו, ועל יסוד יכלתו, למלחמה למען הטוב - ויקבל, בשל פעולה זו, לפי צרכיו - את מה שהוא זקוק לו, ובראש ובראשונה - את האושר.

ומה יהיה, ישאל הקומוניסט, אם הוא יקבל פחות מכפי צרכיו? אין אדם צריך יותר ממה שמגיע לו, תשיב לו ראנד. ואם הוא תובע את מה שאינו מגיע לו, הוא אינו אדם ישר.

זהו החוק המחלק אושר לכל הנזקקים לו; אושר – ולא עושר חמרי. האושר הוא ערך מטפיסי שאיננו ניתן לביטול או ערעור כי הוא איננו מותנה בגורם חיצוני זה או אחר; את האושר האנושי לא ניתן להשיג על ידי לחץ פיזי, כסף, כוח פוליטי או ידע, אלא על ידי פעולה מוסרית. כל הצורות של פעולה מוסרית הן צורות של מלחמה למען הטוב, צורות של יצרנות, הבאות לידי ביטוי ביצירת ערכים ובמה שנגזר מהם: בפעולות הנדרשות בכדי לשמור עליהם. אדם הפועל בצורה מוסרית משיג מצב של אושר בלי קשר למידת הצלחתן של פעולות אלה, כי המוסריות היא המעניקה אושר כשלעצמה.

איש חכם אחד אמר לי פעם: האדם הוא לוחם קוסמי. במונחים פילוסופיים אומר אני: האדם הוא לוחם מטפיסי. המלחמה, הווה אומר: העימות המתמיד עם המציאות במטרה לכבשה, הוא יסוד אשרו של האדם, וכל איש צריך לבחור לו את שדה הקרב שלו, את זה הנראה לו כמתאים ביותר עבורו לערוך בו את מלחמתו למען הטוב. זוהי המסקנה שאליה הגעתי ועל פיה אני פועל: למלחמתי האישית בחרתי בנשק היעיל שהומלץ לי לכל ארכו של "מרד הנפילים": נשק השביתה, הנשק הקלאסי של היצרנים.

למעלה מעשרים שנה נדרשו לי להבין את המסר הזה, ואלה היו שנים מאושרות: שנים של לימוד, העשרה עצמית, מלחמה להבנה טובה יותר ויותר של הדברים, של המציאות. אושרי היה והינו תוצר של פעולת העימות למען האמת, הצדק והטוב. למדתי כי בעיותיהם של מרבית בני האדם בעולם אינן נובעות מכך שהם הולכים בכיוונים לא נכונים - אלא בעיקר מכך שאינם הולכים; רוב בני האדם מתייאשים מפעילות אידיאולוגית אחרי תקופת נסיון קצרה בשנות נעוריהם, נוטשים פעילות רוחנית ופוליטית אחרי תקופה קצרה בגיל הנעורים ואינם שבים אליהן יותר. אך האדם מיועד, פיזית ורוחנית, להליכה, להתקדמות - ולפעולה למען מה שהוא רואה כצודק.

בין אלה שמוותרים אחרי נסיון קצר על המלחמה על יסוד הרעיון ש"אם אי אפשר להשיג הכל כאן ועכשיו אז אי אפשר לנצח בכלל" לבין אלה שממשיכים לנסות ולהשיג הכל "כאן ועכשיו" יש לתפוש את המקום הראוי למלחמה, את העמדה שבה אוחזים הלוחמים המנוסים, אנשי המקצוע, שיודעים כי "לכל זמן" תחת השמיים וכי את המלחמה מנצחים רק אלה המתמידים בה במשך הזמן הראוי למלחמה: שנות החיים.

סוד גלוי הוא שאלה הנלחמים למען רעיונותיהם מגלים עוז רוח, כוחות וערכים האהובים עליהם ללא קשר להצלחת רעיונותיהם. ענין זה יסודי עד כדי כך שהוא מהווה את המפתח להבנה של תופעה מקפת הקשורה בעימותים על פני הכוכב כולו: שאנשים מעדיפים להמשיך ולהילחם למען רעיון שגוי מאשר להיוותר ללא רעיון בכלל. זה נובע מכך שחיים ללא מלחמה על רעיון הם מחוסרי טעם. מדובר בנוסחה שמסבירה מדוע בני אדם מתנהגים בדרך שלעתים נראית לבני אדם זרים ככזו שאין לה שום הסבר תבוני, כלומר בדרך שנראה כי היא מכוונת נגד כל אפשרות ליהנות מהקיום בעולם הזה.

אנשים כאלה, הפועלים באופן שנראה לאדם החי היום בעולם המערבי כאילו אין הם אוהבים את החיים, מסיק דברים לא נכונים מעובדת מוכנותם של בני אדם לסכן את עצמם עד כדי פגיעה חמורה או אפילו מוות. למעשה, סכנת חיים זו, שהיא כל כך נפוצה בתרבויות האדם, שהיא זו שמאפשרת את המלחמות האלימות של עמים שלמים למען מטרות שאינן אומרות דבר לאדם החומרני החי במערב, היא ביטוי לתפיסת החיים שלהם כגבר ששומה עליו להיות בעל תוכן מוסרי ומשמעות.

בהקשר זה, גם אם אין אתה מסכים עם התוכן והמשמעות שאותה רואה לוחם זה כאשר הוא מניח את חייו על קרן הצבי (בעיניך), מה שאתה אינך יכול להתעלם ממנו הוא הצורך האנושי במשמעות, ולפיכך במאבק להגשמת המשמעות הרצויה לאדם הרואה בה את טעם החיים. על דרך השלילה, מוכח רעיון זה כאמיתי בתחושת היאוש הקיימת בחייו של מי שחי כמו אדם "רגיל" בתרבותנו, כלומר בצורה שכל מאווייו ממוקדים בהישגים חומריים. אדם כזה – כמו רבים בתרבותנו – מגיע לעתים קרובות לחוסר סיפוק בחיים, מה שמסביר הרבה מהטרגדיות האישיות שמתרחשות בחייהם הפרטיים של ה"אנשים מן הישוב".

הבנה זו של המתרחש במציאות האנושית היא שגרמה לי להבין כי עובדת מציאת המשמעות עולה בחשיבותה על התוכן האפשרי של משמעות זו – וזה מה שמסביר מדוע, עם התחלת פעולתי למען הצדק חשתי כבר בתחילת הדרך כי בלי קשר לשאלה באיזו רמה אצליח להגשים את מה שנטלתי על עצמי כבר שיפרתי בצורה משמעותית את איכות חיי. בהישג זה שלי, הבנתי, גם הצלחתי לטעון תוכן מעשי בתפיסת האושר האנוכי שאותה למדתי מאין ראנד. בקבלת ההחלטה למרוד בבית הכלא המדיני שבו אני נתון הצלחתי, כמעט מבלי משים, לחשוף את מפתח הקשר המעשי הקיים בין פעולה למען האמת והצדק הכלליים לבין השבחת חיי הפרטיים.