הפשע הגדול של שוד הזמן

 

הפשע הגדול של שוד הזמן

נתאר לעצמנו רוצח, הטוען להגנתו בבית המשפט כי בנטלו את חיי קרבנו לא ביצע כל פשע מכיוון שנגזר על כל בני האדם למות ממילא במוקדם או במאוחר והוא רק קיצר את דרכו של הקרבן אל המוות המיועד.

טיעון כזה בודאי שלא יתקבל, מכיוון שהרוע ברצח טמון בהפסקת החיים שבאה לידי ביטוי בנטילת זמן החיים. שאם לא כך, מדוע יוצאים אנו כנגד מעשה רצח, אם ממילא נגזר על בני האדם למות? מכיוון שבני אדם הנרצחים נבזזים מזמן חייהם, משום שעיקר הפשע אינו בגרימת הפסקת החיים אלא בנטילת אורכם. הזמן הוא חומר החיים ופחות זמן חיים פירושו יותר מוות.

הזמן, שהוא בין הנכסים העיקריים השמורים לאדם בתוקף זכויותיו הטבעיות מהווה את יחידת היסוד למדידת חייו - זמן הוא החומר שממנו עשויים חייו - והוא מהווה יסוד ראשוני לכל מדידת חיים. לזמן תנועה בכיוון אחד בלבד - קדימה. לא ניתן לנוע אחורה בזמן. מכך נובע שבשום פנים ואופן לא ניתן להשיב אחור זמן שהוצא כבר. אי היכולת להשיב חיים למי שאיבדם היא, למעשה, אי היכולת להשיב את זמן החיים.

לפיכך, כל הגוזל מזמן חייו של אדם הורג אותו במידת הגזל.

לפיכך, כל פעולה המוציאה מידי האדם את זמן חייו כנגד רצונו היא פשע.

לפיכך, כל אדם אשר פעולתו מסייעת או מבצעת בנטילת זמן מחיי אדם אחר בניגוד לרצונו הוא פושע המבצע כנגדו פשע.

לפיכך, שיטה חברתית הממסדת גזילת זמן חייו של אדם בצורות שונות היא שיטה פושעת.

זמן הוא יסודי כל כך עד שהוא אצור כמעט בכל שאר סוגי הביזה האחרים מכיוון שנטילת כל חלק מרכושו של האדם )בית, כסף, רעיון וכו'( פירושה נטילה עקיפה של הזמן הדרוש לייצור ו/או השגה של ערך זה. לפיכך נוכל לראות כי בסופו של חשבון כל ביזה היא ביזת זמן - וכמוה כהפקעת חלק מחיי אדם.

לפיכך, פקידי ממשל הכופים על האזרחים הוצאת זמן לא הכרחית בצורות שונות - ובמיוחד כאלה החורצים חוקים שבהם נידונים אזרחים להוצאות ממושכות של זמן באופן ישיר או עקיף )דרך פרי עמלם( הם פושעים קטלניים.

למעשה, מסוכנים פקידי ממשלה הרבה יותר מכל פושע רגיל כי בדרך פעולתם באמצעות החוק הלא מוסרי יכולים הם לבצע פשעים המוניים באוכלוסייה - וזאת שום פושע פשוט לא יוכל לעשות. פושע יחיד יכול לגזול או להרע אדם יחיד או קבוצה מצומצמת וגם זאת - רק לזמן קצר יחסית, אך במסגרת אפשרויותיו של פקיד הממשלה היזק באמצעות החוק למספר בלתי מוגבל של אנשים ולתקופה בלתי מוגבלת.

על כן, הסכנה החמורה ביותר הנשקפת לאדם היא מפקידי ממשלה המפעילים את סמכותם זו לא למטרות שלשמן קיבלו זכות זו אלא למטרות משלהם ובמיוחד כשהדבר נעשה כמו שזה נעשה במדינת ישראל - בהיעדר חוקה מגבילה ומכוונת המאזכרת את הכוונה המקורית של האצלת הסמכויות.

לדאבון הלב, נמצאים אנו כבר בשיאה של ההתדרדרות בנושא גזילת הזמן ומליוני אזרחים נבזזו כבר מחלקים גדולים מחייהם על ידי פקידים שוטים ונוכלים. מליוני האנשים, אזרחים חפים מפשע של מדינת ישראל, מוקזים כל העת מזמנם האובד בהמתנות ובתהליכים שונים בסבך הפקידותי.

כאשר כופה המדינה על האזרח לעבור דרך מסלול יסורים של תהליכים חוקיים ופקידותיים ארוכים ומייגעים הנדרשים ממנו כשהוא רוצה לממש את מה שנשאר מזכויות האדם שלו, היא ממחישה בזאת את העובדה שזמנו, חומר חייו, מוחזק כבן ערובה בידה. כך, הפקיד הממשלתי הוא האדון לחירותו של האזרח - דרך ניהול זמנו.

על כל אדם בחברה לשאול את עצמו ואת השלטון: מי ישיב לי את זמן חיי שנגזל? האם מה שאני מקבל תמורת הזמן שהוצאתי על מה שנלקח ממני ניתן למדידה ולפיצוי?

האם ניתן להצדיק בזבוז חלק מן החיים בשל הבטחות שוא?

מדינה לא מוסרית, המשעבדת את אזרחיה, נוטלת את זמנם לטובתה בקביעות. התהליכים הפקידותיים המאיטים את חיי האזרח רוצחים אותו בהילוך איטי מכיוון שזמן חייו נלקח ממנו טפין טפין. השליטים רואים את האזרחים כעדר בקר שניתן לנצל אותו בעודו בחייו: לחלוב אותו, לגזוז את צמרו ולנצל את כוח העבודה שלו. משטרים מפגרים מפעילים מאסרים ארוכים ומוות כאיום קבוע מעל ראשי אזרחיהם בכדי להזהירם שלא יסטו מ"דרך הישר". משטרים מודרניים, מתוחכמים יותר, מנהלים כנגד האזרח מלחמת התשה העוצרת את תהליכי חייו באמצעות החוק.

דיקטטורה מתוחכמת של הליכים פקידותיים מסועפים סוחטת מן האזרח את כל שאריות המרץ שנותרות לו לאחר שהשודד הממשלתי פשט על פרי עבודתו. הוא יודע כי האפשרות היחידה לממש את מה שניתן עדיין להציל מחומר חייו לטובת עצמו תלוייה בשיתוף הפעולה שלו עם הממשל. אם הוא "מתקרב לצלחת" הוא מקבל פרס: קיצור תהליכים פקידותיים.

ידוע בציבור הישראלי כי המקורבים לשלטון זוכים, בין שאר ההטבות האחרות, לקיצור והאצה של הליכים ביחס לשאר האוכלוסייה. השליטה הממשלתית בחלקים גדולים מן המשק מאפשרת לפקידיה מגוון של טובות הנאה שכל-כולן חסכון בזמן שמשמעותו, כפי שראינו לעיל: יותר חיים.

כלומר: מכיוון שהזמן, כפי שראינו, הוא הערך היסודי של חיי האדם, הרי אף אם לא נוכיח פער מסויים בין התקבולות החמריות שבין ה"מועדפים" לשאר האזרחים, די בפער הזמן שנחסך לקבלת רשיונות ולביצוע פעולות שונות בכדי לקבוע עדיפות שמשמעותה יותר חיים למקורבים לשלטון ופחות חיים לאזרח הפשוט.

זהו גם ההסבר לכך שאנשים משתפים פעולה עם העריץ. מאחר שזה האחרון אוחז בידיו את עורק חיי האזרח, זמנו הפרטי, נאלץ האזרח לשתף עימו פעולה בכדי לשחרר כמה שיותר מזמן חייו המוחזק כבן ערובה.

נתונים נוספים