המרד הרעיוני בין 1992 ל2011

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 1140

בין שנת 1992 שבה הכרזתי על מרד רעיוני נגד מדינת ישראל לבין שנת 2011 עברו 18 שנים של חשיבה והתגבשות הגותית שהבשילו בי את ההכרה בנחיצותו של המשך המרד, אך באופן שונה מהדרך שבה פעלתי בשלבו הראשון.

לפני למעלה מ20 שנה כתבתי את המסמך "אני מאשים" שבו ניסחתי לראשונה את הדרך שבה אני רואה את אי מוסריותה של מדינת ישראל. במרד שהכרזתי בשנת 1992, לאחר שנתגבשה עמדתי לגבי חוסר מוסריות זו של המדינה, היתה משאלתי האחת להתנתק מן הממסד כדי שלא להשתתף יותר באי מוסריותו. לכן היה לי די בכך שפיטרתי את הממשל מלעסוק בעניני ושלחתי את נימוקי שנכללו במאמרים ובמכתבי ההסבר שכתבתי למספר משרדי ממשלה, למוסדות ולרשויות ראשיים והצהרתי על מטרתי זו להפסיק את הקשר ביני לבין מדינת ישראל הבלתי מוסרית.

היום, בשנת 2011, החלטתי לשדרג את מאבקי ושנותו בהתאם לאיסטרטגיה אחרת, שונה מזו שבה נקטתי לפני 18 שנה. ראשית לכל החלטתי לנקוט נגד המדינה בתביעה פרטית שמטרתה להצהיר על הדרך שבה אני רואה היום את יחסי לממסד, שהיא שונה באופן מהותי מזו שהיתה אז; השוני וההבדל המהותי בין עמדותי נוגע להבנתי היום שתביעת פיצויים מן המדינה היא הדרך הנכונה שבה עלי לפעול בהווה.

ההבדל היסודי בהקשר זה בין השלב הנוכחי שך המרד הרעיוני לזה של 1992 הוא שהיום – על יסוד ההנחה שאני צודק בדרכי - אני מאמין יותר בכוחו הישיר של הצדק ובכך שההבנות שיש לי היום לגבי הדרך שבה הדברים פועלים במציאות מתקדמות יותר משהיו אז ולפיכך מתאימות יותר ועשויות להועיל יותר (ולא רק לי). אולי למותר לציין – אך אעשה זאת בכל זאת – כי בכל הזמן הזה לא נתקלתי באף התנגדות רעיונית רצינית לעמדותי או בהפרכתן.

מבחינת היחס בין המצב המוסרי שבו נמצאת היום מדינת ישראל לבין המצב המוסרי שבו היתה אז לא השתנה באופן עקרוני דבר, שכן מנקודת מבט מוסרית, הן ביחסה ומדיניותה כלפי אזרחיה והן ביחסה ומדיניותה כלפי העולם המצב היה והמשיך להיות כזה של אי מוסריות הגורמת נזק לבני אדם רבים (ולא רק לאזרחיה).

אך מה שהספיק לי לפני 18 שנה – ניתוק מגע עם המדינה – כבר איננו מספיק לי היום. במשך הזמן הרב שעבר מאז שכתבתי את "אני מאשים" ועד היום עסקתי רבות בהגות אודות מצבה המדיני של ישראל וחלקים גדולים מחומר זה, הראויים לעיון רציני (שיש בו גם כדי לבאר טוב יותר את הסיבה למהלכים שבהם אני נוקט), דאגתי להעלות לאתר ברשת החופשית בשם "הטוב" בכתובת HATOV.INFO שבו יכולים לקראם כל מי שימצא בהם ענין.

היום אני רואה את עצמי, מבחינת הידע שעומד לרשותי היום, מתאים לדבר לא רק בשמי אלא גם בשמם של רבים שמדינת ישראל פוגעת בהם, ואף להתוות למי שיחפוץ בכך את הדרך שבה ראוי לאדם שלא איבד את אנושיותו להתייחס למשטר העכשווי של ישראל אשר מאיים הן על איכות חייו החומרית והן על מוסריותו – ובכך פוגע באפשרויות האושר שלו.