הכסף בעולם הנוצרי

 

הכסף בעולם הנוצרי

אחד התחומים שבהם בא לידי ביטוי הרוע הנוצרי הוא התייחסותה כפולת הפנים של הנצרות לכסף. למותר לציין כי הכנסיה מהווה את אחד הארגונים עתירי הממון וההשפעה הכלכלית בעולם, במיוחד לאחר שבאמצעות שלוחיה לרחבי העולם השיגה שליטה כלכלית ופוליטית ללא תחרות, במיוחד בתחומי שירותי הדת והצליינות שהיא מספקת למאמיניה ולא רק. אך אל מול עובדה זו ניצבת ההוקעה של ההון ושל העושר החומרי, שתחילתה בכתבי הקודש הנוצריים הראשוניים, המרוכזים בסיפור משיחה, "הברית החדשה".

בספר זה מוקיע ישו את העושר ואת בעלי הקנין הפרטי בדרכים רבות. הדבר מתחיל מתביעתו מכל מי שמעוניין להצטרף לקהילה הנוצרית לוותר על קנינו הפרטי לטובת הקהילה (ובכך, כמובן, הוא מקדים את הסוציאליזם העכשווי). הוא ממשיך ביציאתו האלימה נגד חלפני הכספים הפועלים בסמוך לבית המקדש, תוך הצהרה שבפעולתם זו הם פוגעים בקדושת הבית. הוא מסיים באמירות נגד בעלי הון כמו "קל יותר לגמל להיכנס לקופו של מחט מאשר לאדם עשיר להיכנס למלכות השמיים. בכל אלה מניחה הנצרות את תשתית היסוד הערכית לשנאת ההון הקיימת בעולם, שמרכס ניצלה למטרותיו כאשר הציג את בעל הקנין כ"קפיטליסט" המדכא את הדלים.

אך מכיוון שהכס, הוא כלי בעל תקפות מטפיסית, אשר המסחר האנושי מבוסס עליו, אין להתחמק מכוחו של הכסף - ניתן רק להשמיצו. הנצרות מבצעת את הוקעת הכסף ובעליו תוך כדי שהיא נהנית מהם. אלה שמשמיצים את הכסף, ובראשם הכנסייה הנוצרית אינם יכולים להתנתק מהכסף. לא רק שהם משתמשים בו תוך הנאה ורווחים עצומים שיש להם ממנו, אלא שהם פועלים באמצעותו כדי לקדם את מגמות שליטתם הדתית. בהקשר זה הם אוכלים את העוגה ושומרים אותה כי הם מנצלים את הכסף למטרותיהם תוך כדי הוקעתו ובד בבד עם עובדה זו הם מתעלמים מהמשמעות היישומית שהוענקה להם על ידי הכוח החיובי העצום הזה שברא האדם.

כך היה היחס הנוצרי לכסף ביטוי של תפיסת שני העולמות המנוגדים – של חומר ושל רוח – שהנצרות מחזיקה בה, שכן בהקשר זה מבטאת השמצתו של הכסף תוך כדי ההנאה ממנו את ניצול האפשרות של המוסר הכפול שיצרה הנצרות, שלפיו אין הנוצרי חש סתירה עקרונית מכך שהוא מוקיע את אי מוסריותו של הכסף תוך כדי שהוא משתמש בו.