מלחמה אבודה מראש

 

מלחמה אבודה מראש

כל נסיון להיות מנצח במלחמה ובו בזמן לקבל הערכה מצד התרבות הנוצרית נדון מראש לכשלון, שכן בתרבות שבה שולט המוסר הנוצרי, הצד המוסרי הוא הצד החלש. כשאתה עוסק עם נוצרים, תשכח מזה שיסלחו לך על עוצמתך; מפתח המוסר שלהם מאפשר להם למחוא כף רק לחלש – וברגע שהוכרזת כחזק, אתה מפסיד מראש.

בענין זה לא יעזרו לחצים פוליטיים, לובים או תקציבי פרסום – גבוהים ככל שיהיו. הבעייה שלך היא מנגנון ההפעלה של העולם הנוצרי – המפתח המוסרי-פילוסופי שכל אדם נוצרי נוהג על פיו.

אתה יכול לדבר מכאן ועד הודעה חדשה על צדק, עובדות ואמת. זה לא נתפש, זה לא נקלט, זה לא עובר. כל מה שעובר זו השאלה: "כמה כוח יש לך?"

זה לא שהנוצרי לא מעריך ומעריץ כוח – אבל הוא לא חושב שהוא מוסרי. לפי אמונתו, מידת הכוח המעורבת בסכסוך היא מידת אי המוסריות של המחזיק בו.

הנוצרי יודע היטב שיש להיזהר ממי שהוא בעל כוח. לרוב הוא גם מציית לבעל הכוח ואם הוא יכול הוא דואג לרכוש די כוח כדי להגן על עצמו, לעתים במחיר של אי מוסריות, שבה הוא נוקט בלית ברירה, כי אין בעולמו מקום לאדם שהוא גם מוסרי וגם בעל כוח.

למעשה, רואה עצמו האדם הנוצרי כבלתי מוסרי. הדבר נובע מיסוד קבוע קדום של המסורת הנוצרית, שלפיה אין החיים עלי אדמות מייצגים ערך גבוה מבחינה מוסרית – וקל וחומר אם מדובר בחיים של הצלחה ונצחון.

התוצאה של גישה זו היא פעולה נוצרית, שמשמעה פיצול בין הצהרה לפעולה; מתוקף כוחן של עובדות המציאות, מפעיל הנוצרי כוח (אם יש לו) אך אין הוא מצהיר על פעולתו זו – אם בכלל - כעל פעולה מוסרית.

הנוצרי – במיוחד האמריקאי – מפעיל פיצול מיוחד כשהוא בא לטפל בבעיית המלחמה: מחד, הוא מסכן ערכים רבים בנפש וברכוש - מה שמצדיק מוסרית את מלחמתו. מאידך, הוא יודע שכדי לשמור על חייו עליו לגרום לאויב נזקים רבים. לכן, כדי לצאת למלחמה הוא צריך לחטוף מכה כזאת שתזרוק אותו על הקרשים לפני שיקום כדי לנקום את הפגיעה בו. למצב כזה קורא המדינאי הנוצרי "חלון הזדמנויות לפעולה", כי עפ"י מפתח המוסר הנוצרי, רק במצב של חולשה מוכחת אתה רשאי, מוסרית, להשיב מלחמה שערה – ומכאן האפשרות לפעולה מעשית.

זה יכול להישמע מופשט, מנותק ותלוש – אבל זו החיה שאוחזת בכולנו בציפרניה ושיניה. זו המחלה שהרופא מגלה שהיא דבקה בו – ובמקרה זה מדובר באנשי הממשל שלנו אשר צריכים ליישר את עצמם לפי "דעת הקהל העולמית" ואינם תופשים שמדובר בנוצרים – אותם נוצרים אשר בעבר יצאו בעידוד כמריהם לשחוט יהודים כי הם היו בעלי ידע וכוח - והשתמשו בכוח זה כדי להתגונן מפני היהודים ולמנוע מהם – לפי אמונתם הטפלה - לכשף את סביבתם ולהרוג ילדים נוצריים.

היום נמצאת מדינת ישראל, הנתפשת על ידי המערב כמדינה של יהודים, באותו מצב של היהודי בעיירה הנוצרית. מותר לו להשתמש בכוחו רק כתגובה לאלימות המופעלת כנגדו – ורק כאשר הוא יכול להוכיח כי הוא חלש יותר ממתקיפו.

היום, כשממש אין הוא יכול להראות זו, כשהוא ידוע כבעל כוח רב – הוא ייתפש תמיד כלא מוסרי – לפחות על ידי בעלי המוסר הנוצרי.

לכן צריך כל המחזיק במוסר של צדק לשמור על עצמו נקי מחיידקי המוסר הנוצרי; אסור לאדם מוסרי להסתבך במלחמה שבה עליו להוכיח שהוא מוסרי על ידי פגיעה בעצמו. דבר זה מסוכן עד כדי כך שהוא עלול להביא לכשלון.

אסור לאדם מוסרי להיכנס למלחמה שבה יפסיד. לכן הוא צריך להבין שמלחמה שתהיה מקובלת על המוסר הנוצרי היא מלחמה אבודה מראש; מלחמה כזו מכילה סתירה פנימית: מי שמנצח בה נתפש כלא מוסרי ורק המפסיד בה יכול להיות מוסרי.