נוצרים, מוסלמים, יהודים וכיו"ב

 

נוצרים, מוסלמים, יהודים וכיו"ב

הציבור בישראל כמעט אינו נותן את דעתו על המתרחש בקהילות הנוצריות המקומיות. דבר זה נובע, בין היתר, מכך שאין הוא רואה בנצרות דבר השווה להתייחסות רצינית, בשל אי הכרתו את ההשלכות המעשיות שיש להשפעת הנצרות על ישראל. הוא גם אינו מעכל את סיבת האיבה שיש למוסלמים נגד הנוצרים ואת התפרצויות האלימות המתרחשות חדשים לבקרים בין דתות-עדות אלה. ואכן, מה שמאפיין את יחסי הנוצרים-מוסלמים בישראל הוא סכסוך מתמיד אשר אינו זוכה כמעט לפרסום חיצוני כי אין הצדדים רואים איך הם יכולים להרוויח מכך. עם זאת, בצד הפעילות הצליינית, המסיונרית והתיירותית הרבה שמאפיינת את מוקדי המשיכה של התיירות הנוצרית בישראל, נרשמת גם ירידה משמעותית במספר הערבים-הנוצריים המאכלסים ערים כמו נצרת – ומפעם לפעם ניתן לשמוע על סכסוכים אלימים בין סיעות הדת השונות הללו.

נראה כי במיוחד מאז קבלת הסמכויות של הרשות הפלשתינית הולך ומורע מצבם של הנוצרים הערבים בישראל. אירועים שונים ממחישים עד כמה חשוב לממשלת ישראל לשמור, לפחות כלפי חוץ, על תדמית של הגנת המקומות הקדושים לנצרות מטעמים פוליטיים ברורים.

לפני מספר חדשים נתפרסם לזמן קצר - והושתק במהירות – אירוע שבו התבצר זוג אזרחים ישראליים בכנסיית חג המולד בנצרת ופוצץ שם חזיזים בעיצומו של טכס דתי. המעשה לא נעשה על רקע דתי אך ברור שבחירת המקום נעשתה מתוך מודעות לפוטנציאל התקשורתי של מה שמתרחש במקום המפורסם בעולם כולו בכלל ובעולם הנוצרי במיוחד.

בבוקר שלאחר התקרית יצאו חלקים מהציבור המוסלמי להפגנת מחאה אנטי-יהודית בעקבות התקרית, מתוך נסיון לנצל את ההזדמנות להציג את מדינת ישראל באור עכור. את החשש הישראלי מהתפתחות האירוע לכדי תקרית דיפלומטית-דתית חובקת עולם ואת הרגישות הרבה שיש בישראל ממה שמריח פגיעה בנצרות ביטא ממלא מקום ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט, בדברים שאמר מיד באותו בוקר שלאחר התקרית:

"ניסיון לרווח פוליטי מאירוע מגוחך"

"יש כאן ניסיון לייצר רווחים פוליטיים ממשהו כמעט מגוחך. דווקא הציבור המוסלמי, שאינו מצטיין בגילויי סבלנות כלפי הנצרות, צועד בראש המחאה, בשל תקרית שנגרמה על ידי זוג תמהונים - כך תקף הבוקר ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בישיבת הממשלה בה דנו השרים בתקרית בנצרת. אולמרט הפנה את החיצים ישירות למנהיגי הציבור הערבי וטען כי "יש כאן ניסיון לייצר רווחים פוליטיים ממשהו כמעט מגוחך''.

אולמרט סיכם בישיבה את שאירע בנצרת, ואמר כי לא מדובר באירוע בעל מימד דתי. "אין כאן ניסיון לפגוע בחופש הדת והפולחן. זהו אירוע בעל מימד אישי. אני קורא לכולם לנהוג באיפוק ולא לקשור את האירוע לאירועים דתיים''.


בהקשר ל
תגובות שנשמעו במערכת הפוליטית לאחר האירוע, אמר אולמרט: ''דווקא הציבור המוסלמי שאינו מצטיין בגילויי סבלנות כלפי הנצרות, כולל בכנסייה הזו, הוא שצועד בראש המחאה בשל תקרית שנגרמה על ידי זוג תמהונים, וזאת רק בשביל למנף אינטרסים פוליטיים בתקופה זו''.


אולמרט הוסיף: "חשוב לי לומר לנוצרים ולערבים שנעמוד כחומה בצורה ונגן על המקומות הקדושים. לא ניתן לאיש לפגוע בחופש הדת והפולחן, שימשיך להוות דוגמה לכל מדינות העולם''.

הקונספירציה

רגישותה הרבה של מדינת ישראל למעמד הנצרות ומוסדותיה בישראל ממחיש את עוצמתה הפוליטית הרבה של הנצרות. עד היום קשה לשכוח לרבים את העובדה שזמן קצר לפני פתיחת ההתקוממות הפלשתינית האחרונה ביקר בישראל האפיפיור וזכה לקבלת פנים מושקעת ביותר. זו כללה השקעת משאבים רבה מצד הממשל הישראלי, שדאגה, בין היתר, להכשרת קרקע לביקור מיוחד של האפיפיור אם צאן מרעיתו ליד הכינרת – וליד הכותל המערבי.

אירוע מיוחד שנכלל באותו ביקור היה מפגש בין האפיפיור ליאסר ערפאת. הזמן הקצר שחלף בין פגישה זו לפתיחת ההתקוממות העלה רעיונות קונספירציה מסויימים אצל מספר גורמים, לגבי אפשרות של שיתוף פעולה בין השניים בנושא. הפגישה, שהתרחשה אחרי הסכמי השלום באוסלו, נסבה, רשמית, על היחס של הרשות הפלשתינית למקומות הקדושים לנצרות הנמצאים בשטחה של הרשות – ואז תחת פיקוחו של ה"ראיס". לדברים היה, כמובן קשר, לצליינות הנוצרית, שיש לה גם משמעות כלכלית, במיוחד כשהדברים מתקרבים לאירועי חג המולד הנוצרי.

את הרגישות הרבה של השלטון הישראלי לממסד הנוצרי ניתן להסביר בכך שלא ניתן לנתק את ההתייחסות הנוצרית למתחולל בישראל מהעובדה שיהודים מחזיקים בשליטה במקומות הקדושים לנוצרים. יש מקום להניח כי היכן שרק ניתן דואגת הכנסיה להעביר מסר שממנו משתמע כי עד כמה שהדברים נוגעים לה מדובר במצב זמני.

אך יש לציין כי היחסים בין פלגי הנצרות בישראל אינם תמיד סוגים בשושנים וממה שלעתים דולף לתקשורת ניתן לעמוד על כך שאלה מקפידים ביותר לשמור על נכסיהם בישראל – שיש האומרים כי הם נכבדים למדי. רק לפני מספר שנים (תחילת 2001) נמסר בתקשורת כי "הותיקן זעם על כך שהפרנציסקנים פנו אל ערכאה ישראלית כדי לפתור סכסוך רכוש שהתגלע בינם לבין כת נוצרית אחרת". יש בידיעה מסוג זה כדי ללמד על מידת ההכרה המעטה שבה נוהגים הנוצרים כלפי מוסדות הממשל הישראלי וגם בה, כמו בעת ביקורו של האפיפיור, יש לדעת לקרוא "בין השורות" על הבעייתיות המסויימת שבה רואים הנוצרים את העובדה שיהודים שולטים במקומות הקדושים.

על אף זה, נמנעים הנוצרים מלהיכנס לעימות רעיוני עם היהדות ושומרים על מרחק של כבוד מוצהר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שנציגיה של ישראל – ואף של הדת היהודית – מתקבלים מדי פעם כשגרירים של רצון טוב בותיקן וישראל נמנעת מלהפריע לאינטרסים הנוצריים בישראל. עד הודעה חדשה זהו "סטטוס קוו" נוח, אשר על אף שהוא מכיל בתוכו חומר-נפץ גלום שמתייחס לאי ההתאמה בין הנצרות ליהדות, נראה שאין הוא מתקרב בפוטנציאל הנזק שבו למתח הקיים בין היהדות לאיסלם. כאמור לעיל, נזהרת הכנסיה מלהעלות את דרג אי ההסכמה המוצהרת בין הדתות לרמה תקשורתית כלל-עולמית ומקפידה לשמור על כל הראוי להסדר או בחינה ביניהן ברמה פוליטית קורקטית.

דבר זה בא לידי ביטוי בכך שעל אף מעורבות רבה של ארגונים נוצריים במתחולל בישראל, אף אחד מאלה אינו נוגע במוצהר בייצוג הכנסיה וזו נשמרת רחוקה מכל מגע ישיר עם גורמים רשמיים של הדת היהודית. את סימניה של הנצרות בישראל ניתן היום למצוא בהמלצות תיירות, כמו זה המתפרסם במוסף התיירות "מסלול" של "ידיעות אחרונות" (23.10.06), שבו מתאר, במאמר הנוגע למקומות הקדושים לנצרות "מבוא לנצרות, פרק א", ספי בן יוסף, את נצרת דרך סיפורי הברית החדשה: "כשיצא ישו מביתו שבגליל ופנה דרומה אל מחוזות מותו, נותרה מאחור עיירת מגוריו, נצרת... היום היא עיר הררית יפהפיה שחזותה טוסקנית, כאילו חפנו אותה מבין נחשולי אוקיינוס הזיתים האיטלקי ונטעוה בין טרשיו הצחיחים של הגליל התחתון..."

זהו סוג הנצרות הנפוץ בין ערי הארץ, כשלעתים הוא מקושט באמנות, בעיקר במוסיקה, כמו בכנסיה שמארחת מזה שנים רבות את פסטיבל אבו-גוש, הנמצאת על ההר שבמרכז הכפר הערבי אבו-גוש שליד ירושלים. נצרות רעיונית, עקרונית יותר, ניתן למצוא בישראל של היום רק באירועים ומצעדים המבטאים אהדה לישראל, שבהם משתתפים בני תנועות נוצריות רעיוניות שמגיעים מתפוצות העולם המערבי, ואשר אין לדעת על מידת הקשר שיש להם – אם בכלל – עם הכנסיה הקתולית.

תומכי ישראל אלה, אשר שייכים לתנועות נוצריות גדולות, אשר מרכזיהן ערים אמריקניות עשירות, נמצאים בלבו של ויכוח ישראלי פנימי. ויכוח זו חוצה מפלגות, תנועות וגישות, החל מחובשי הכיפות וכלה ביחסים שבין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית. בעולם הדתי הם יוצרים ויכוח פנימי רב כי מחד הם מהווים פיתוי גדול בשל האפשרות החמרית שלהם להעניק תרומה להתיישבות הישראלית ותמיכה בלאומיות הישראלית המתנגדת לאוייב הערבי – ומאידך יש הרואים בהן ביטוי לגישה נוצרית מסיונרית, ואת אהדתן לישראל כמוגבלת להשקפתן, הרואה את שיבת עם ישראל לארצו כחלק מתהליך נוצרי שבשיאו שובו של המשיח הנוצרי.

השמאל הרעיוני הישראלי אינו מגלה כלפי חוגים רעיוניים אלה חיבה יתרה, באשר, מבחינתו, הם מהווים חיזוק של כיוונים פונדמנטליסטיים בגישה הדתית, היהודית והנוצרית גם יחד. אין זה סוד שיש קרבה רעיונית בין ארגונים אוהדי ישראל אלה לבין מה שמייצג כיום את האתיקה של הפוליטיקה השלטת בארה"ב, זו אשר תומכת בגישת השבת המלחמה שערה לטירור העולמי. ויכוח זה, אשר יקבע, בסופו של דבר, גם מי יהיה נשיאה הבא של ארה"ב, הוא המגלם היום גם ויכוח נוצרי פנימי בעולם המערבי – ובכך נסגר מעגל דיון רעיוני תוך-נוצרי נוסף, המקיף את העולם הנוצרי כולו.