מלחמה נוצרית

מלחמה נוצרית

אחד מפשעיה הגדולים של הנצרות היא תפיסת המלחמה שלה. הנצרות המציאה את הלגיטימציה של המלחמה כי היא הפכה אותה ממה שהיא – פשע - לפעולה "נורמלית". זוהי, למעשה, המקבילה ההסטורית של ה"תפסיקו להתפלסף" השגור בפי רבים, המבוסס, בהכרח, על ההנחה שפילוסופיה איננה קשורה למציאות ושאין אמת מוחלטת.

בעולם הנוצרי הפכה המלחמה לחלק "נורמלי" אחרי שמתחילת דרכה הציגה הצרות את העולם כולו ואת החלק האנושי שבו ככזה של רוע, מאבק וסבל. כתוצאה מכך לא נעשו מאמצים כלשהם להקיא את המלחמה מהמרחב האנושי, ובמיוחד נעשה הדבר על ידי אי הפעלת האמצעי הראשי של מלחמה נגד המלחמה שהוא הצגתה כפשע שאין להשלים עימו.

הנצרות החמיצה את הרעיון שמוצדק הדבר להגן מפני התקפה. היא עשתה זאת בכך שהציגה את ההגנה העצמית כמלחמה שאיננה שונה עקרונית מן ההתקפה ולמעשה העניקה בכך לפושע ולמתגונן ממנו שוויון מוסרי אשר הנציח אותם בתודעה האנושית כשווי-ערך בעצם "מוכנותם" להילחם.

כך, בעולם של היום, שוררים "חוקי מלחמה" שלפיהם שומה על בני אדם לפעול – ומדינות מתגוננות כמו ישראל סובלות מכך קשות, שכן במלחמה כמו זו שבה מעורבת ישראל מאז הקמתה, אין איש מוקיע את אויבי ישראל כפושעים, אך רבים מתייחסים אל ישראל כפושעת אם היא מפרה את חוקי המלחמה שנקבעו על ידי העולם הנוצרי.

כך מתנהל לו העולם של היום מבלי שהמדינות שבהן פושעי המלחמה האמיתיים אינם חשים כל חשש לעצמם בשל המלחמות שבהן פתחו ואותן הן מנהלות, ואילו דווקא גורמים שמותקפים על ידיהם אך אינם דואגים ליחסים טובים עם בתי הדין האחראים על המשך אי המוסריות צריכים לחשוש.