היהודי כסותר הנצרות

היהודי כסותר הנצרות

בערכיו מהווה האדם היהודי מטרד לנוצרי לא רק בשל היותו לא נוצרי אלא בשל היות היהדות מייצגת – כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי היהודי – ניגוד גמור ליסודות הנצרות.

מה שהנצרות יצאה נגדו תמיד הוא העובדה שהיהודי הוא איש עמל – שמסגרת המצוות הופכת כל יהודי – ולאורך ההסטוריה היו היהודים תמיד שומרי מצוות – לאדם עמל, הפועל בשירות האל, למען התכלית הנעלה של של תיקון העולם.

אדם כזה, אשר לא רק פועל למען מטרה נעלה אלא גם נהנה ממנה, הוא לא נסבל עבור אדם שחי סתם ואיננו מאושר, כמו הנוצרי הרגיל.

בדעתו של הנוצרי – ובמיוחד המאמין - לא עולה כלל שיש קשר בין אושר לבין עבודת קודש; בעולמו שלו, עבודת קודש חייבת להיות מרובת סבל - וסיזיפית במהותה, כלומר כזו שאיננה מסתיימת לעולם.

היהודי, אשר כל שבוע נהנה מטעם גן עדן בשבתותיו, אשר נהנה מאושר הנובע משותפות במפעל הנעלה ביותר – ובעיקר, אשר רואה את כל הבטחות האל מתגשמות על אפם וחמתם של גדודי אויביו, המצרים את צעדיו – מהווה איום לתיזה הנוצרית ובעיקר לדרך חייו.

דבר זה מאיים על הנוצרי. הוא מהווה עדות לטעותו.

לכן הוא רוצה שהיהודי לא יהיה יהודי.

זה יספק אותו לראות את היהודי חי סתם. סתם – כאדם ללא תכלית. כך יסבול מחיים חסרי תכלית, חסרי משמעות – הסבל האנושי הגדול ביותר.

אם יסבול, יוכיח שהנצרות צודקת. כי הסבל משמעו אי התאמה למציאות, לעולם. אי התאמה משמעה שקר, אי צדק, אי יכולת יישום.

תיאוריה שאיננה ניתנת ליישום מעידה בכך על עצמה שאינה נכונה.

זה כל מה שהנוצרי רוצה: להראות לעולם שהיהודי אינו צודק.

לטפשים די יהיה בכך כדי "להיווכח" כי הנצרות צודקת, שכן הבשורה החשובה ביותר של הנצרות, החל ממשיחה, איננה שהיא צודקת אלא שהיהדות איננה.

נתונים נוספים