הבכי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 923

 

הבכי

כשנולד, צרח, כדרך כל התינוקות, מרגע יציאתו את רחם אמו; כמו שאר התינוקות היה קולו גבוה וצרחני והוא היה מתייפח על כל תחושת אי נוחות גופנית או רוחנית: רעב, צמא, חום, קור, פחד, חשד ועוד. בכיו היה חזק וחסר-רחמים: הוא לא חשב - וזה אך טבעי בגילו - על רגשות ותחושות הבוגרים שמסביבו והם היו מתרוצצים בנסיון לפתור בכל פעם את תעלומת בכיו המסויים בכדי לפתור את בעייתו.

בכיו היה ביטוי של חובתו וזכותו כיצור חי וחלש התלוי בהוריו, באלה שהביאוהו לאויר העולם. הם, הוא ידע ללא מלים, אחראים לבטחונו ולנוחיותו - והוא השתמש בבכיו לתבוע מילוי אחריות זו.

כשהיה ילד הוא בכה כילד, כמו כל הילדים: כמעט ללא הגבלה, בכל פעם שחש צורך, בכל פעם שנראה לו כי הדבר מועיל. לפעמים היה פוסח על הסעיפים ונמלך בדעתו באם לבכות או לא; יכולת לראות אותו נופל, חובל את רגלו, מתבונן על סביבותיו כדי לראות אם לבכות או לא, ומחליט שהבכי איננו כדאי כי אין שם איש שינחמו וישתתף בצערו. אך כשהיתה הפגיעה חזקה יותר, או כשהיה בטוח בצדקת כאבו, היה בכיו נפלט בעצמה ובקול ושימש כאות אזהרה להשתוללות ולזעם.

איש לא יכול היה להיות אדיש כשבכה והוא, מבלי דעת את כוחו זה, פשוט שיחרר בצורה זו את תוגתו וצערו על ענין זה או אחר - כמו שעושה ילד. אך שלא כמו ילד אחר, יכולת הבכי לא עזבתהו, והוא נשאר עימה גם כשהתבגר.

יום אחד פגשתי איש זקן אחד, אשר ישב על גבעה המשקיפה אל הים ועיניו זולגות דמעות.

שאלתי אותו על שום מה יבכה.

ויאמר: "הרואה אתה אגם זה שלמרגלותי? זהו מקווה דמעות צערי על הסבל האנושי, על החטאים, הרוע, החמס, ההתעללות, השוד והביזה אשר יבצעו בני אדם בבני מינם, על ההשפלה וההתדרדרות ועל המוסר הירוד והכאב והמוות שיביאו על עצמם. על כל הדברים הרעים הללו ירדו להן דמעות צערי ".

ואוסיף לשאול: " ומה על השמחה אשר לאדם, מה על האושר והגאוה והמעשים הטובים הרבים מספור אשר יעשו בני האדם, מה על העזרה והתהילה והישועה והשירה הנאוה אשר להם? ומה על היופי והגאון וההתעלות הנשגבה אשר בחיינו, והיושר והאמת והיצירה וכוחות החיים שבנו? ומה על האור, הכבוד והיקר אשר לחיי האדם עלי אדמות?

וכך השיב לי הזקן, בעוד דמעותיו ממשיכות לזרום על לחיו: הנה הוא לפניך, מקווה הדמעות הללו, דמעות שמחתי, דמעות האושר הרבות אשר הזלתי בעבור הדברים הטובים."

ויצביע הזקן בידו אל עבר הים הגדול...

זה היה הילד, אשר למד, בהיותו מבוגר, איך להשתמש בבכיו.