הזמן הנותר

הזמן הנותר

הוא שב הביתה.

כשראתה את פניו ידעה שמשהו קרה.

הייתי אצל הרופא - אמר.

תחושה בלתי נעימה אחזה בקיבתה. היא ציפתה באטימות להמשך הבלתי נמנע.

הוא אמר: התהליך אינו ניתן לעצירה. לא נותר לי זמן רב לחיות. עלי להתכונן.

כמה זמן נותר לנו? שאלה ברעד.

הוא עצר בעצמו מלפרוץ בבכי.

עוד חמישים שנה, אולי ששים - הוא לחש - בכל מקרה, לא יותר משבעים.

היא בלעה את רוקה.

אם כך - אמרה וחיבקה אותו - אסור לנו לבזבז אף רגע.