השקרן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 978
השקרן
היה היה איש עיוור רוח, אשר ראה את העולם כמקום של עליבות, יאוש, מות וסרחון. הוא ישב לו על גבעה קטנה ומעליה נשא קולו על עליבות, יאוש, מות וסרחון. מכל קצוות הארץ באו אנשים אל הגבעה הקטנה, שמעו את קולו של האיש והאמינו שהעולם הוא מקום של עליבות, יאוש, מות וסרחון. הם הלכו משם חלשים, מושפלים ועצובים והעבירו את בשורת העליבות, היאוש, המות והסרחון לכל. והארץ מלאה אפרוריות, סבל, קדרות וחדלון.
והנה מת האיש בעליבותו וביאושו. הסריחה גופתו כמה שהסריחה ונרקבה. באו עננים והמטירו גשם. התפזרו חלקי הגופה הרקובה ושקעו לעומק האדמה, שם זיבלו שרשים ומעל הגבעה צמח עץ פרי גדול וחסון לתפארת. היה העץ על הגבעה למקור חיים לכל סביבותיו; כל מי שעבר שם נהנה מצילו ומפירותיו ואנשים רבים עשו את הגבעה לתחנה בדרכם, תחנה של חידוש כוח והתרעננות. הם היו באים אל הגבעה כשהם יגעים, עצובים ומיואשים - ואחרי יום או יומיים של התבוננות בהדר הצמיחה ויפי הפרי הם היו יוצאים לדרכם מאוששים, מעודדים ומלאי כוח.
לאט לאט יצא שמעה של גבעת העץ בכל הארץ. מאיש לאיש עברה בשורת הצמיחה, הבשלות והיופי כדם צעיר הממריץ בתנועתו המהירה עורקים ישנים, כמים חיים המפרים אדמה יבשה. החיים חזרו לארץ ועימם השמחה, הגאוה ורוממות הרוח.
ובלילות בהירים, בהם הרוח מניעה את ענפי העץ, יכול העובר במקום לשמוע קול עמום לוחש, מהדהד בין העפאים: "שקרן… שקרן… שקרן…"
(נכתב לזכר חנוך לוין)