בארמון המלך

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 890

 

בארמון המלך

(אם תרצו, משל על יחסי אלוהים ואדם)

היה היה מלך חכם, שתכנן והקים ארמון נהדר בכדי להניח את נפשו ולהועיל לנפשות נתיניו הטובים. היה זה ארמון נפלא ובו חדרים נאים רבים בנויים ביד אמן, כלים יפים, עמוסי מיני מתיקה משובחים וקישוטים נאים ביותר. בעלי חיים מרהיבים טיילו בגינות הארמון, אשר היו משופעות בפרחים רבים נותני ריח ואלה זהרו בקרני השמש הבוקעת מבין החרכים המעוטרים אשר למפלי המים שבבריכות הקטנות, הנחמדות, שבהן שכשכו המוני דגיגי זהב יפהפיים. בתוך מסדרונות הארמון היו חדריו עצומי המידות מלאים ספרים טובים רבים ללמוד מהם חכמה והיה הארמון בנוי כך שתכנו של כל חדר יש בו כדי להעשיר את דעתו של אדם ולהעלותה ממקומה למקום רם יותר. גם סדר החדרים, החל מחדר הכניסה, דרך חדרי המשתה, המרחצאות, הספריות וחדרי הלימוד ועד לחדרי השינה הנעימים, נועד להוביל את האורח בנעימים ממעלה למעלה, תוך כדי אכילה, שתיה, לימוד ובילוי בנעימים.

זמן רב ביותר ארכה בנייתו המדוקדקת של הארמון ובוניו, ביחד עם האדריכלים המדופלמים, לא חסכו במאמצים כדי לשוות לכל פינת חמודות ערך ויפעה. וכשתמה בניית הבית היה הארמון מוכן ומזומן להקביל את אורחיו בהדר עשרו, במתנותיו הרוחניות וגם בסעודה משובחת של מיני מזון ומשקה לאניני הטעם.

עם תום הבניה חפץ המלך הנדיב לחלוק את עשרו עם אחד מנתיניו, בכדי שתרחב דעתו של זה ויגדל ויעלה במידתו ודרגת רוחו ויהיה עשיר יותר משהיה. בדרך זו חשב המלך להעלות את כל נתיניו בדרגתם עד שיגיעו קרוב לדרגתו, בה יוכלו להסב יחדיו ולהתענג על מנעמי הקיום.

הזמין המלך את אחד מנתיניו לביקור בארמון ויצפה לו כצפות בעל מתנה למקבלה; הוא הקביל את פניו בשער ויכניסהו אל חדר הכניסה המהודר. רצה לפתוח ולהסביר לו מה רואות עיניו והנה קצרה רוחו של האיש וביקש לראות דוקא את מה שבמבוא הפנימי יותר, מעבר לפתח החדר.

כשהוביל אותו המלך אל המסדרון ורצה להניח את דעתו במעדן פותח ומעורר תיאבון חפץ האיש לראות מה מעבר למסדרון. חלפו המלך ונתינו על פני עמודי המסדרון העשויים בפיתוחי חן דקים והגיעו אל אחד הגנים הפנימיים בו פיזזו להם ציפרי חמדה בין אלפי פרחים ססגוניים ופירות שפע חמודים ניתלו מאילנות חינניים.

פתח המלך במילות הסבר אודות המראה המופלא הזה, כי רצה להתגאות בתכנון ובתחכום של שזירת הטבעי במלאכותי והיפה במועיל, אך האורח חסר סבלנות היה ושיסע אותו בסקרנותו לראות מה מעבר לכניסה שבסוף שדרת הגן.

שם, בחדר הארוחה המרהיב עמדו שולחנות סעודה ערוכים למופת. משרתים נאים והדורים בלבושם עמדו מוכנים לשרת את האורח ולהגיש לו ממיטב מאכלי הארמון בכלי בדולח. אך האורח הביע את חפצו לראות את המטבח שבו הוכנו מטעמים אלה.

קבוצת מנגנים ומשוררים עמדה מוכנה להנעים את הארוחה בנגינה ובזמר והאורח הוזמן על ידי המלך לשבת לימינו וללגום כוס ראשונה, אך עוד בטרם סיימו למזוג את היין לתוכה של זו, שבתה את עינו של האורח הדלת המפוארת של חדר הספרייה. תיכף ומיד רצה האורח לראות את חדר הספרייה. המלך מילא את חפצו; בהיכנסו אל החדר החשוב הזה, שיא גאוותו של המלך, אשר היה מלא וגדוש בכונניות ענק עמוסות ספרים יפים ומושכי עין אשר מילאו את הקירות העצומים, לא נתן דעתו להתבונן בנמצא ולא פתח אפילו ספר אחד, אלא שאל את המלך אם הדלתות הבאות מובילות לחדרי השינה או לחדרים מעניינים אחרים.

וכך הלך האורח ועבר ממסדרון למסדרון, מחדר לחדר ומדלת לדלת, כשבכל פעם מובילה אותו סקרנותו אל החדר הבא, והמלך הולך בעקבותיו. לבסוף, כשהגיע אל החדר האחרון וניצב לפני דלת גדולה, פתח המלך את הדלת לרווחה ודחפו בבעיטה חזקה אל מעבר לה.

מצא האורח את עצמו מחוץ לדלת האחורית של הארמון, בחצר האחורית, שאליה משליכים את מי השופכין, שיירי הבישול וצואת חיות הגן.

מאחורי הדלת הנעולה שמע את גערתו הזעופה של המלך הכועס:

"מי שתמיד רוצה להיות במקום אחר לא יגיע לשום מקום!"