הדובר

 

ה ד ו ב ר

(משל על נמשל מוכר)

בשכונתנו מוכש כל יום אדם על ידי נחש ארסי. הנחשים הופיעו במקומות שונים, בחוץ ובבית, בארונות המטבח ובמכונת הכביסה, והם מכישים ללא אבחנה גברים ונשים, זקנים, ילדים וטף. הסתבר שמתחת לאחד הבתים נמצאת מחילה שבה התמקמה משפחת נחשים גדולה. אחרי שיותר מדי אנשים מתו והנחשים המשיכו ללא לאות למלא את מקומותינו בגויות, רצינו לקחת פח בנזין ולחסל את הבעיה, אך דובר השכונה עצר בעדנו.

"אל תעשו זאת" אמר. "האגודה לצער בעלי חיים, שאני היו"ר שלה, איננה יכולה להסכים למעשה לא אנושי כזה של השמדת חיים, ובמיוחד לא לענישה קולקטיבית, הפוגעת גם בנחשים חפים מפשע."

"תקן אותנו אם אנחנו טועים" אמרנו "האם אין פעולה של הצלת אנשים דבר אנושי יסודי ביותר?"

"זה נכון, אך בהקשר הזה אין בסיס מדעי לאמירה כזו" אמר הדובר שלנו, שהוא אדם מאד מוכשר וגם בעל רקע פילוסופי: "מחד, את מי שכבר מת לא ניתן להציל" – פרש לפנינו הדובר את משנתו הלוגית – "ומאידך, אי אפשר לומר בודאות שיש קשר ישיר בין הריגת נחשים בהווה לבין הצלת אנשים בעתיד – הרי אנחנו לא נביאים!"

"אז אולי נהרוג באופן נקודתי רק את הנחש שיוצא מן המאורה לכיוון שלנו, או, אולי, את זה שאנו מוצאים אצלנו בבית?" הצענו.

"ואיך תדעו אם כוונת הנחש המסויים הזה להזיק?" הקשה הדובר. "אולי הנחש המסויים הזה הוא נחש חף מפשע ושוחר שלום אשר נקלע למקום בטעות? או, אולי, מדובר בנחש שרוצה לשבת איתנו לשולחן הדיונים?"

ממש נכלמנו. איך לא חשבנו על הצד הזה של הבעיה? באמת, כשאתה הולך עם פח בנזין לבצע דבר שהוא ממש פשע השמדת עם, אתה לא תמיד חושב על האמא-נחשה שבוכה על התינוק-נחש שלה... הרי לכל נחש יש גם אמא, אבא, סבא וסבתא. מה, נחש הוא לא בן-אדם? זה מה שקורה כשהבנאדם רואה רק שני צדדים של המטבע...

ואז, בדיוק, ירה בנו הדובר רצף של טיעונים בשרשרת מוחצת, שהשאירה אותנו משותקים וחסרי מענה: א. "ומה יעזור אם ימותו הנחשים? הרי יבואו אחרים במקומם – והם יהיו גרועים הרבה יותר." ב. "בפעולתכם נגד הנחשים תגרמו לכך שאנשים רבים יותר ימותו, כי זה יותר מסביר להניח שאם תהרגו את הנחשים, זה יגרום לנחשים האחרים לרצות לנקום בכם ואז ימותו הרבה יותר אנשים". ג. "האם חשבתם על כך שהנחשים היו כאן קודם?" ד. "האם לנחשים אין זכויות והאם אין הם צריכים גם כן להתפרנס?" ה. גם נחשים הם רגישים, אוהבים וגם להם יש כבוד עצמי; נחש שאינו יכול להכיש אינו יכול להסתכל לחברו בעיניים.

חולשה אחזה בנו והחלטנו לותר על הרעיון להגן על עצמנו מפני הנחשים, אך תוך כדי אריזת מזוודות הגענו למסקנה שאין ספק שהדובר שלנו מסוכן הרבה יותר מהם.