הויכוח

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 937

 

הויכוח

סיפור משל על יחיד ועל כלל

בגוף אחד התנהל ויכוח עז בין האברים על הדרך הנכונה לנהל את החיים.

אמרה הרגל: "לדעתי צריך להקפיד ולדרוך על הקרקע כל הזמן, ואם רוצים להתקדם, יש להשגיח על כך שתמיד תהיה לפחות רגל אחת על הקרקע."

אמרה היד: "מה שחשוב זה להחזיק חזק בדברים ולא להשמיט אותם. יש לאותת, ללחוץ ידיים ולהפעיל כל הזמן את הזרועות. בלי זה לא יזוז דבר."

אמר החוטם: "להריח! להריח, רק להריח ושוב להריח! זה הפתרון למצב!"

אמרה העין: "בלי שאנו רואים מה שלפנינו, אין סיכוי לשום דבר. המפתח הוא הראיה."

אמרה האוזן: "מה בלבול המוח הזה? הרי זה צריך להיות ברור לכולם שאם לא נשמע זה את זה, או את מה שמתרחש בעולם, לא נוכל להתחיל בדבר. השמיעה היא יסוד חיינו ועלינו להכיר בכך."

ואז התעורר השכל, שהיה, ממילא, המנהל של כולם, והצהיר: "כולנו חלקים בגוף אחד. נבראנו כך שממילא יכול כל אחד לעשות רק את מה שהוא יכול לעשות – ואם הוא לא יעשה זאת, זה יפגע ביכלתו של כל אחד אחר מאיתנו לעשות את מה שהוא צריך לעשות. הרי רק אם כל אחד מאיתנו יתפקד בצורה המתאימה לו ביותר יוכל כל אחד מאיתנו לתפקד בצורה המתאימה לו ביותר! אל לו לאיש מאיתנו לבטל את חברו כי חייו שלו לא יהיו שלמים, טובים או, לעתים, אפשריים בכלל בלעדי חברו. זקוק האדם לחוטם מריח, לרגליים הולכות, לידיים אוחזות ופועלות, לעין רואה, לאוזן שומעת – וככל שיפעל כל אחד מאלה בצורה השלמה ביותר, הרי שייטב לכולם."

הראיתם פעם אדם יפה? יפיו של אדם נובע מזה שכל אבריו שלמים וכולם נמצאים בהתאמה. איזה יופי יש במי שחלק מאבריו "ניצח" את האחרים? מי לא יחוש סלידה מפנים שבהם, כמו באותו ציור מבעית התלוי במוזיאון, "ניצחה" העין את החוטם והאוזן "כבשה את מקומו" של הפה?

ובמלים אלה נסתיים הויכוח.