המוסכניק-הפילוסוף

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 772

 

המוסכניק-הפילוסוף

סיפור משל על רוח העולם

היתה לי שיחה קצרה עם המוסכניק שתיקן את המכונית שלי; כשנתן לי את כתב האחריות על התיקונים שהכניס במכוניתי, סיפר לי כי הוא לוקח לאחרונה קורס בפילוסופיה מודרנית באוניברסיטה. "זה גורם לי לראות את כל מה שאני עושה כאן בצורה שונה, בוגרת יותר." אמר.

"עם כל הכבוד לטכנולוגיה המעורבת, הבעיה שלי" אמרתי "איננה נעוצה כל כך בבעיות הטכניות של המכונית, אלא הרבה יותר בשאלה לאן לנהוג".

"זו בכלל לא בעיה" אמר "זוהי האשליה הגדולה."

"כלומר?" שאלתי.

"האשליה הגדולה שבמחשבה שהנהג הוא הקובע את הדרך." אמר המוסכניק המשכיל "כל מה שבאמת קיים הוא רק המנגנון: המנוע, המחברים, הגלגלים, ההגה וכיו"ב. בלעדיהם לא תיתכן שום תנועה, ומכאן המסקנה הברורה היא שהם אלה הקובעים את התנועה, החל מהמהירות וכלה בתכליתה הסופית."

"אתה בטח לא מתכוון לכך ברצינות," אמרתי "הרי הנהג הוא הקובע את כיוון הנסיעה, מהירותה ותכליתה."

"זו אותה אשליה, אך ברמה שונה." אמר המוסכניק בבטחון מלא "מה שנראה לך כמו בחירתו של הנהג, אינו אלא תוצאה של מצבו הפיזי. גם הוא איננו אלא מכונה ותו לא. מכונה משוכללת ומורכבת יותר ממכונית, אך גם חלשה ועדינה יותר ממנה מבחינה פיזית."

"אתה מבין?" הסביר המומחה הנלהב: " - אם למכונית היתה תודעה, היא היתה משוכנעת שהיא קובעת להיכן היא נוסעת."

"אבל זה בדיוק הענין" אמרתי "אם היתה לה תודעה היא באמת היתה קובעת להיכן היא נוסעת – ולכן, הנהג – שיש לו תודעה – הוא הקובע להיכן הוא נוהג במכונית."

"ראית פעם בעיניך תודעה כלשהי?" שאל המוסכניק-פילוסוף בלגלוג. "אתה צריך הוכחה גדולה יותר מזו לכך שמדובר באשליה?"

"אני מתחיל לחשוש לטבע האחריות שנתת לי" אמרתי: "אחר-הכל, לא ניתן לדרוש ממנגנון מותנה וחסר תכלית, המחובר למערכת מכנית, אחריות אישית כלשהי לפגמים, נזקים או ליקויים... הרי אתה מהווה רק חלק ממכונה ואינך יכול, באמת, לקחת אחריות על משהו שאינו בידך."

"אינני רואה את הקשר" השיב לי האיש.

ואז עלה במוחי רעיון מעניין, חדש, על הדרך שבה אוכל, אולי, לשכנע את האיש, שיש לו כן בחירה מסויימת בעניננו; "אגב", שאלתי "מתי, בפעם האחרונה, ראית כסף?"

"למה הכוונה? שאל המוסכניק הפילוסוף.

"הכוונה לכך שאינני רואה שום סיבה לשגות באשליה לאחר שהשתחררנו ממנה." השבתי. "אחרי שהוברר לי שאני ואתה איננו אלא מכונות חסרות רצון ותכלית, זה ברור שאין לאיש מאיתנו שום סיבה ו/או רצון להמשיך את חיי האשליה שבהם האמנו שאנו בני אדם, שיש לנו תודעה, או שפעולותינו קובעות משהו. בתור מכונות, אין לי שום יכולת להחליט וגם אתה אינך יכול להחליט שום דבר. אז עד שתמצא דרך שבה יעבור הכסף מעצמו – באופן מכני לגמרי - מכיסי לשלך - או שתשכנע אותי שאני יכול להחליט משהו בענין זה – אין לך מה לחפש אותו אצלי"

הוא הביט בי במבט של מכונה שנתקעה ולשניה קצרה ביותר חשתי כי יש משהו בדבריו...