המחוקק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 895
המחוקק
סיפורו של טירוף עתיק
"כאן גר מחוקק" אמר המדריך והצביע על בית. אנשי הקבוצה חיכו להסבר – וזה הגיע: "לפני שנים רבות מאד השתרש אצלנו נוהג היתולי, שלו קראנו "לחוקק". זה היה נוהג שבו השתמשו אבותינו, על דרך ההומור, בכל פעם שרצו לבטא את אותה תפישה ילדותית של עמי קדם, אשר סברו כי ניתן לכפות על בני אדם אחרים את דעתם על ידי "חוק". לא, אין הכוונה לחוקי הטבע או המדע או המתימטיקה אלא לחוקי מדינה. בודאי תרצו לדעת מה זה חוק מדינה. אסביר:
אבל לשם הבנת הדבר, צריך להבין שהמדינות של פעם לא היו מה שהן היום.
פעם היו המדינות מעין הסכם מעורפל בין מליוני אנשים, והדברים היו מתנהלים בתוך ארגונים אלה על יסוד רעיונות מטורפים לחלוטין, אשר היו שולחים היום אנשים להתבוננות, למוסדות ריפוי או לגלות. במצב של אז, היתה המדינה מנוהלת כמעט בכל היבטי החיים על ידי קבוצת אנשים קטנה ביחס. כן, אני יודע שזה קשה לאדם מבוגר להאמין בכך, אבל, האמינו לי שזו עובדה הסטורית: פעם היו כמה מאות אנשים – ולעתים אף כמה עשרות – מנהלים את עניניהם של מליוני אנשים – ולא עוד, אלא שאותם מליונים באמת האמינו שהם יכולים לעשות זאת.
בימים ההם היה הטירוף גדול עד כדי כך, שהמדינה היתה אוספת מכל האנשים כספים – ויש אומרים שלעתים אף נגד רצונם – ומממנת בכספים אלה ארגונים רבים ושונים שתפקידם היה, בין היתר, להשגיח על דברים כמו הפחתה בתאונות דרכים, שלום בית ונדבות לעניים... ברור כמובן שדברים אלה לא הצליחו, שהיתה אי יעילות ענקית, בזבוזים עצומים של כספים ומשאבים וכמובן שהאוכלוסיה סבלה ביותר – אך כולם האמינו אז שזו הדרך הטובה ביותר ו"לא נתנו לעובדות לבלבל אותם" – זו, אגב, בדיחה שהיתה נהוגה בימים ההם: משמעותה, בהקשר זה, היתה שעל אף שתוצאת שיטת הניהול הזאת היתה ערימה של כשלונות על גבי כשלונות החזיקו בה אזרחי העולם ולא הרפו ממנה. הסיבה לכך היתה, בעיקר, שהם לא הצליחו להגיע להחזיק ברעיון שאותו כולנו מכירים בימינו: שאת הדברים ניתן לנהל תמיד טוב יותר על ידי אלה שהדברים מענינם.
ונחזור לענין שלנו: ניהולה של מדינה מטורפת שכזו לא היה נשען על שיפוטם המוחלט של אלה שעמדו בראש, אלא על החלטות ישנות יותר, שנסבו על מה שחשבו אז כאפשרויות המקרים שעלולים להתרחש במציאות; המדינה של אז היתה מתנהלת על פי ספר חוקים עצום כמות ומימדים, אשר בו היו מרוכזים עשרות אלפי חוקים, תקנות והליכי שלטון, כלליים, מדיניים, עירוניים ושכונתיים, אשר על פיהם היתה מנוהלת פעילות החיים של מליוני אזרחים בתחומים שונים של חייהם.
מכיוון שחוקים מרובים אלה היו מסובכים ולא מובנים בחלקם הגדול, הניב המצב הקמת צבאות ומחנות עצומים של מתווכים בין האזרחים והשופטים לחוק, כדי להבין אותו: עורכי דין, יועצים, רואי חשבון ועוד – ועליהם נוספו סוגים רבים של מערכות מרובות אנשים שנועדו להפעיל את החוקים ולדאוג למימושם: שופטים, שוטרים, בלשים, חוקרים, פקידים, פקחים, מעקלים, מוציאים לפועל ועוד – רובם ככולם ממומנים מכיסו של משלם המסים – אשר, להזכירכם, נגבו, רובם ככולם, כנגד רצון האזרחים (אם כי אין אנו יכולים היום להעלות בדעתנו שיכול היה עם שלם להסכין עם קיומו של עוול כה ברור כשזה מתרחש לידך, בדרך של קבע, מדי יום...).
אך כפי שקל להבין לא יכלו החוקים המכונסים בספר זה להתייחס לכל מצב שעלול להתרחש במציאות. כתוצאה מכך נוצר נסיון להתאמה כזו דרך קבוצת אנשים, אשר עסקה בחקיקת חוקים חדשים לבקרים, ואלה נוספו אל ספרי החוקים והיו מחייבים את מיישמי החוק להתעדכן ולחדש בכל פעם את החוקים הנוגעים לנושאים מסויימים. לא היתה אז שום מגבלה לכמות החוקים או לתחומים שבהם עסקו, ומדי יום הלכו והתרבו להם החוקים, כשכל הנדרש לצורך קיומם אינו אלא הסכמת רוב האנשים הכלולים בקבוצת המחוקקים. כן, זה קשה להאמין בכך היום, אך זה היה כל מה שנדרש לצורך קיום חוק.
וכדאי לדעת כי אחת ההשלכות של הדבר היתה שאזרחיה של המדינה של פעם ראו חוקים אלה, המומצאים מדי יום, תקפים כפי שנראים לנו חוקים אמיתיים, כאלה של המציאות, המדע והטבע – וראו את כל האזרחים כמחוייבים לביצועם.
באותה תקופה נתהפכו לחלוטין סדרי סיבה ומסובב; אם פעם נתנו בני אדם כבוד למי שגילה חוק בדרך של חקירה מדעית, החלו אנשים לכבד את כל מי שהצליח להמציא חוק שהתקבל על ידי המחוקקים. למעשה, הגיעו הדברים למצב שלעתים, ככל שהיה אדם מן המחוקקים מחוקק יותר חוקים, היו מכבדים אותו יותר...
כמובן שהדבר נסתיים עם המהפכה החוקית והאירוע שבו הבינה האנושות כי המצב הופך להיות ממש בלתי אפשרי וכל הענין נתבטל, אך עד היום, גם אם עברו מאז ימים רבים, אנו זוכרים עדיין כי היה זמן שבו חיו כאלה שהמציאו חוקים במטרה לשפר את חיי האנשים – והאמינו באמת כי הגדלתו של ספר החוקים מועילה להם...
המחוקק
סיפורו של טירוף עתיק
"כאן גר מחוקק" אמר המדריך והצביע על בית. אנשי הקבוצה חיכו להסבר – וזה הגיע: "לפני שנים רבות מאד השתרש אצלנו נוהג היתולי, שלו קראנו "לחוקק". זה היה נוהג שבו השתמשו אבותינו, על דרך ההומור, בכל פעם שרצו לבטא את אותה תפישה ילדותית של עמי קדם, אשר סברו כי ניתן לכפות על בני אדם אחרים את דעתם על ידי "חוק". לא, אין הכוונה לחוקי הטבע או המדע או המתימטיקה אלא לחוקי מדינה. בודאי תרצו לדעת מה זה חוק מדינה. אסביר:
אבל לשם הבנת הדבר, צריך להבין שהמדינות של פעם לא היו מה שהן היום.
פעם היו המדינות מעין הסכם מעורפל בין מליוני אנשים, והדברים היו מתנהלים בתוך ארגונים אלה על יסוד רעיונות מטורפים לחלוטין, אשר היו שולחים היום אנשים להתבוננות, למוסדות ריפוי או לגלות. במצב של אז, היתה המדינה מנוהלת כמעט בכל היבטי החיים על ידי קבוצת אנשים קטנה ביחס. כן, אני יודע שזה קשה לאדם מבוגר להאמין בכך, אבל, האמינו לי שזו עובדה הסטורית: פעם היו כמה מאות אנשים – ולעתים אף כמה עשרות – מנהלים את עניניהם של מליוני אנשים – ולא עוד, אלא שאותם מליונים באמת האמינו שהם יכולים לעשות זאת.
בימים ההם היה הטירוף גדול עד כדי כך, שהמדינה היתה אוספת מכל האנשים כספים – ויש אומרים שלעתים אף נגד רצונם – ומממנת בכספים אלה ארגונים רבים ושונים שתפקידם היה, בין היתר, להשגיח על דברים כמו הפחתה בתאונות דרכים, שלום בית ונדבות לעניים... ברור כמובן שדברים אלה לא הצליחו, שהיתה אי יעילות ענקית, בזבוזים עצומים של כספים ומשאבים וכמובן שהאוכלוסיה סבלה ביותר – אך כולם האמינו אז שזו הדרך הטובה ביותר ו"לא נתנו לעובדות לבלבל אותם" – זו, אגב, בדיחה שהיתה נהוגה בימים ההם: משמעותה, בהקשר זה, היתה שעל אף שתוצאת שיטת הניהול הזאת היתה ערימה של כשלונות על גבי כשלונות החזיקו בה אזרחי העולם ולא הרפו ממנה. הסיבה לכך היתה, בעיקר, שהם לא הצליחו להגיע להחזיק ברעיון שאותו כולנו מכירים בימינו: שאת הדברים ניתן לנהל תמיד טוב יותר על ידי אלה שהדברים מענינם.
ונחזור לענין שלנו: ניהולה של מדינה מטורפת שכזו לא היה נשען על שיפוטם המוחלט של אלה שעמדו בראש, אלא על החלטות ישנות יותר, שנסבו על מה שחשבו אז כאפשרויות המקרים שעלולים להתרחש במציאות; המדינה של אז היתה מתנהלת על פי ספר חוקים עצום כמות ומימדים, אשר בו היו מרוכזים עשרות אלפי חוקים, תקנות והליכי שלטון, כלליים, מדיניים, עירוניים ושכונתיים, אשר על פיהם היתה מנוהלת פעילות החיים של מליוני אזרחים בתחומים שונים של חייהם.
מכיוון שחוקים מרובים אלה היו מסובכים ולא מובנים בחלקם הגדול, הניב המצב הקמת צבאות ומחנות עצומים של מתווכים בין האזרחים והשופטים לחוק, כדי להבין אותו: עורכי דין, יועצים, רואי חשבון ועוד – ועליהם נוספו סוגים רבים של מערכות מרובות אנשים שנועדו להפעיל את החוקים ולדאוג למימושם: שופטים, שוטרים, בלשים, חוקרים, פקידים, פקחים, מעקלים, מוציאים לפועל ועוד – רובם ככולם ממומנים מכיסו של משלם המסים – אשר, להזכירכם, נגבו, רובם ככולם, כנגד רצון האזרחים (אם כי אין אנו יכולים היום להעלות בדעתנו שיכול היה עם שלם להסכין עם קיומו של עוול כה ברור כשזה מתרחש לידך, בדרך של קבע, מדי יום...).
אך כפי שקל להבין לא יכלו החוקים המכונסים בספר זה להתייחס לכל מצב שעלול להתרחש במציאות. כתוצאה מכך נוצר נסיון להתאמה כזו דרך קבוצת אנשים, אשר עסקה בחקיקת חוקים חדשים לבקרים, ואלה נוספו אל ספרי החוקים והיו מחייבים את מיישמי החוק להתעדכן ולחדש בכל פעם את החוקים הנוגעים לנושאים מסויימים. לא היתה אז שום מגבלה לכמות החוקים או לתחומים שבהם עסקו, ומדי יום הלכו והתרבו להם החוקים, כשכל הנדרש לצורך קיומם אינו אלא הסכמת רוב האנשים הכלולים בקבוצת המחוקקים. כן, זה קשה להאמין בכך היום, אך זה היה כל מה שנדרש לצורך קיום חוק.
וכדאי לדעת כי אחת ההשלכות של הדבר היתה שאזרחיה של המדינה של פעם ראו חוקים אלה, המומצאים מדי יום, תקפים כפי שנראים לנו חוקים אמיתיים, כאלה של המציאות, המדע והטבע – וראו את כל האזרחים כמחוייבים לביצועם.
באותה תקופה נתהפכו לחלוטין סדרי סיבה ומסובב; אם פעם נתנו בני אדם כבוד למי שגילה חוק בדרך של חקירה מדעית, החלו אנשים לכבד את כל מי שהצליח להמציא חוק שהתקבל על ידי המחוקקים. למעשה, הגיעו הדברים למצב שלעתים, ככל שהיה אדם מן המחוקקים מחוקק יותר חוקים, היו מכבדים אותו יותר...
כמובן שהדבר נסתיים עם המהפכה החוקית והאירוע שבו הבינה האנושות כי המצב הופך להיות ממש בלתי אפשרי וכל הענין נתבטל, אך עד היום, גם אם עברו מאז ימים רבים, אנו זוכרים עדיין כי היה זמן שבו חיו כאלה שהמציאו חוקים במטרה לשפר את חיי האנשים – והאמינו באמת כי הגדלתו של ספר החוקים מועילה להם...