שוד הרפורמה הגדול

 

ש ו ד ה ר פ ו ר מ ה ה ג ד ו ל

 

באמצע הדרך חסם את דרכי שר האוצר; הוא כיוון אלי רובה גדול ועוזריו החלו לפשפש בכיסי.

"זה שוד?" שאלתי בנימוס האפייני לכל אזרח הגון ונפחד.

"לא ולא" אמר שר האוצר בנימוס אלים, כשהוא מחייך אלי מבעד לכוונות הרובה המאיים: "זוהי רפורמה".

תוך כדי שיחתנו הפשיטו אותי עוזריו של שר האוצר והחלו לחפש אחר אוצרות נחבאים שהטמנתי, אולי, במקומות מסתור מוצנעים כלשהם. הם היו יסודיים ביותר ולא פסחו על שום סדק או חריץ.

"מה ההבדל בין שוד לרפורמה?" שאלתי, כשאני מנסה לשוות למעמדי המשפיל מידת-מה של כבוד אנושי.

"רפורמה משמעה שאנו משתמשים ברכושך כדי לבצע צדק חברתי: לחסל פערים, לדכא את העוני, לחלק קצת עושר לאלמנות, יתומים וכו' – אתה יודע..."

"עכשיו, אחרי שהפכתם אותי לעני ככל שיכול אדם להיות, אשמח מאד לדעת, ובהקדם, כבן המעמד העני החדש, הקרוב לצלחת, מתי יתרחש האירוע המיוחל של הנתינה".

"בעתיד" אמר שר האוצר בקוצר רוח. נראה היה שהוא ממהר להנחיל את הרפורמה לאזרחים מאושרים אחרים.

"אבל בכל-זאת" המשכתי להקשות "ממה אחיה בינתיים, עד שהעתיד יגיע?"

"אינני יכול לבזבז את זמני בפתרון ענינים אישיים צרים כשטובת עתיד העם כולו לנגד עיני" אמר השר בנרגנות-מה, והוסיף: "ואני חושב שכל מי שלא רואה את החזון ומתמקד רק במה שנעשה בכיסיו הפרטיים, הוא אדם שלילי ולא מוסרי."

וזה היה רמז ברור לרפורמה שביצעו עוזריו הלהוטים בכיסי הפרטיים ממש באותה שעה.