בימי רצח מותר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 913
בימי רצח מותר
עוד פעם נרצח אדם בביתו – וקולות השתיקה על הדם מבקיעים שוב את קירות לבבותיהם של אלה שלא מתו עדיין.
כמה מר הוא מעיין הכאב הנורא, הרותח, על ילדי ישראל נוספים שנגזר דינם להיות יתומים מאב, שנבזזו לכל ימי חייהם ממגע ידו על ראשם; על אלמנה שעיניה לא יחזו יותר בעיניו החיות של אישה; על הורים שהיקר להם הלך פתע ולא ישוב לעולם.
ולא פחות מזה עמוקה היא באר הזעם היוקד, הכבוש, על הרוצח, על השמחים לאיד – ועל כל אלה שהתירו את הדם השפוך.
הם, לעומת הנרצחים, שאינם כבר בינינו, כבר מתים בחייהם. אך הם ממשיכים לשוטט בינינו, להשמיע את קולם – ואף גרוע מזה: לשתוק.
ניתן למצוא רבים מהם במסדרונות בניני הממשלה והכנסת, והם כל אלה שבשתיקתם סללו את הדרך למצב הזה, שבו אנו נמצאים היום, המצב שבו רבי המרצחים, אלה אשר שולטים במעשי הרצח, שמורים ובטוחים במקומות ידועים למדינאינו, כשהם מוגנים מכל פגיעה.
אוי להם, לאנשי ממשלת הבגידה והמעל, אשר הפרה חוזה קדוש עם אזרחיה ומכרה אותם לאוייב, כי הצדק לא ישכחם וישלם להם כפי מעללם.
ואיזו קללה ממיטים על ראש עצמם כל השותפים הללו, אשר משלמים במטבע יקר שמעולם לא יכלו להרוויח – בחייו של איש יהודי – עבור רגע אחד נוסף של שלום מדומה, של שלווה מזוייפת, של שקט שותת מדם? שבחייהם שלהם הם לעולם לא יזכו יותר לרגע אחד של שלום, שלווה או שקט.
אנו, החיים בזמן, נאמר את הדברים עד שיתמו כוחותינו או שישתיקו אותנו, אך לבוגדים – לכל מי שיכול היה לעשות כדי למנוע ולא עשה - לא תהיה סליחה ומחילה לנצח. הם יאשימו אותנו בכל דבר אשמה נלעג, החל מ"דיבורי הסתה" וכלה ב"הפרעה לשלום הציבור". הם יפעלו נגדנו כאילו אנחנו האשמים ולא הם, ששיחררו וחימשו את הרוצחים. אך אנו יודעים – ובמוקדם או במאוחר גם הם – כי אין אנו מדברים בשמנו אלא בשמם של המציאות, הטבע והצדק – ואלה אינם מאפשרים אושר, שלווה ושקט למי שמרשה רצח.
כי אין סליחה למי שנתן יד – בעשיה, בדיבור או בשתיקה – להתרת הרצח.
כי ימים אלה, של רצח מותר, נרשמים בפנקסו הפתוח של האל – ואין דבר בעולם שימחם משם. למתירים את הרצח לא תהיה מנוחה בחייהם; שום בית שיבנו לא ישאר על עמדו ואף פרי זרע שיעמידו – בן, נכד או נין - לא יאהבם אם יידע את היתמות, השכול והסבל שהיו שותפים בו. כי הצדק אינו מתיר לשמחתו של האחד להיות מושגת במחיר עצבונו של האחר; לא שלום יהיה לרשע, לא קרקע לישיבה, אבן לעמידה, גם לא אוזן לשפוך בה את שיחתו או לב לדמעתו; חייו של מתיר הדם כחיי חפרפרת במחילה יהיו, חיי פושע נע ונד, המסתיר כל שעה של שארית חייו את הפשע הנורא שידיו תמכו בו היום.