מבין, אבל לא מסכים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 855
מ ב י ן, א ב ל ל א מ ס כ י ם
מכתב פתוח לאחמד, רוצחי היום וידידי לשעבר
אחמד, רוצחי.
בודאי תבין מדוע אינני דורש בשלומך.
אני כותב לך מכתב זה בצער רב, כי מהמקום שבו אני אמצא היום – המקום שאתה שלחת אותי אליו – לא אשוב יותר. לכן, יותר לא ניפגש.
זה כואב לי שרצחת אותי – ובעיקר משום שאינך זר לי;
הייתי מעדיף שתשלח כנגדי אדם זר מבני עמך שיארוב לי, כמנהגכם, בדרך – אך אתה בחרת לרצוח אותי במקום עבודתנו המשותף, במקום שבו נהגנו לעמול ולסעוד כל-כך הרבה שנים. כשחשתי את להב סכינך בוקע את גופי, לא יכולתי שלא לחשוב על אשתך משוחחת עם אשתי ועל ילדינו משחקים ביחד בחצר. מה יהיה עתה עליהן ועליהם? איזה עתיד הכנת להם כששלחת אותי לעולם האמת?
לא, אני אינני כועס עליך על שתקעת לי סכין בגב - אני מצטער עליך ועבורך על שהרגת את החבר הטוב ביותר שלך. תאמין או לא: אני מבין אותך טוב מאד.
מבין, אבל לא מסכים.
אני אינני מסכים עם מה שעשית לא רק מכיוון שאני המת, אלא גם מכיוון שלדעתי יכולנו שנינו להרוויח יותר אם הייתי חי. שנינו – לא רק אני.
כמו רבים מבני עמך טעית טעות חמורה בכך שהרגת אותי כי – בניגוד להסתה (שקיימת גם אצלנו), חיי לא רק שלא הזיקו לך אלא הועילו לך. למעשה, לא רק שאתה יודע זאת – אלא שפעמים רבות אמרת לי זאת בעצמך. אני מניח ששכחת זאת.
היום אתה לבדך. היום, כשאינני נמצא איתך יותר, אין לך מי שיעזור לך יותר, כמו פעם. היום, אחרי שרצחת אותי, כבר לא יעזרו לאיש מאיתנו כל המחמאות שבעולם – ואתה, כאמור, כה הרבית להודות לי על כל מה שהבאתי לארץ הזאת, על כל מה שנתתי לך, על כל הידע, הטובה, העושר והתועלת שהבאנו אנו, היהודים, לארץ הזו ולכם, הערבים. כה הרבית להלל ולשבח את השפע, את מידת החופש והבריאות שהגיעו עימנו; אתה זוכר איך רדו בך בני עמך העריצים וכמה יחס נעים ועזרה קיבלת בביתי, שדלתו תמיד היתה פתוחה לפניך, מבני משפחתי – אלה אשר אבלים היום על מה שעשית לי...
חבל שלא אמרת את כל הדברים הללו בקול רם יותר. אולי אם היית עושה זאת, היו פני הדברים שונים ולא היית צריך לרצוח אותי.
כפי שאמרתי לך, אני מבין אותך, אחמד. מבין – אבל לא מסכים; אני יודע שאתה חושב שהיית מוכרח להרוג אותי. אני יודע שלא יכולת לסבול יותר את הלחצים שהופעלו עליך. אל תחשוב שלא הבנתי שאחרי למעלה מעשרים שנות ידידות שבהן חיינו זה לצד זה ועבדנו זה עם זה, סוברים רבים מבני כפרך שאתה מרגל עבורי, אף על פי שחלקם האחר פשוט קינא בידידותנו והחליט להרוס אותה עם התירוץ הראשון שמצא. אני מבין גם שבגלל ידידותנו והלשונות הרעות שהביאה כלפיך נוצרה לך בעייה משפחתית לא קטנה, שגרמה לכך שבנותיך מתקשות למצוא שידוך ובניך מאויימים במסגרות החברתיות שבהן הם נמצאים. אני אפילו מבין שאתה בעצמך – ואולי גם בני משפחתך - אויימתם באבדן חייכם אם לא תעשה משהו שיוכיח כי נאמנותך נתונה לעמך.
אלא שבכך שרצחת אותי, בכך שהיית צריך להרוויח את שלומה של משפחתך במחיר פגיעה בשלומה של משפחתי, בכך שהיית צריך להקריב אותי כדי להציל את כבודך בעיני בני עמך, לא רק שלא פתרת את בעיית הבגידה אלא ביצעת, למעשה, את הבגידה הגדולה ביותר שיכול אדם לבצע בחייו: בגידה בידיד אמת נאמן.
בבגידה מסוג זה, שרבים הם בני עמך המבצעים כמוה, אתם מוכיחים פעם אחר פעם כי אין אתם מהווים עדיין חברה – כי אינכם מבינים את משמעותה המעשית של חברות – וכי אין אתם נמצאים, עדיין, בשלב התפתחותי שבו ניתן לסמוך עליכם.
אתה חושב, אולי, שלא היתה לך ברירה, אבל זה אינו נכון: לאדם תמיד יש ברירה – וקודם כל הברירה לא לעשות. עבור אדם מוסרי, רצח הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור": אתה היית צריך לדעת שעדיף למות מאשר לרצוח אדם חף מפשע – וקל וחומר את חברך. ובן בנו של קל וחומר אם אפילו לא כיוונו לך אקדח לראש.
בודאי תאמר כי המצב היה כאילו עשו זאת – כאילו איימו עליך ועל בני משפחתך במוות – אך ה"כאילו" הזה אינו תופש באמת; אני אינני אומר שהיית צריך להתמרד מול מנהיגיה האכזריים והמפלצתיים של חברתך – אף שאינני רואה מדוע, בעצם, לא עושים זאת הטובים מבני עמך – אבל אתה תמיד יכול לברוח; ולכן אני אינני מסכים עימך שלא היתה לך ברירה.
אל תגיד לי שלא יכולת לקחת את אשתך, את ילדיך ובניך ולעזוב את ביתך, את כפרך – את חברתך. יכולת לעשות זאת אפילו יום לפני שרצחת אותי. יכולת לעשות זאת אף בעזרתי ואתה יודע שהייתי נותן לך מסתור. ויכולת אף לעשות זאת לבדך, באם לא יסכימו לכך הקרובים אליך.
בודאי תאמר: מה שאתה מציע זה מחריד - איך אני יכול לוותר על דרך חיי, על משפחתי, על מעמדי, על חברתי? איך אתה מציע לי להפוך לכלום, לאפס, לרדת לרמתו של חסר-כל, חסר עם, לברוח, להימלט, להגיע לתחתית, בלי מאומה?
ואז אענה לך כי כל אלה – אם היית עושה אותם – היו מראים שאתה ראוי להיקרא אדם. כי אם היית מוכן לוותר על כל אלה כדי שלא לרצוח, אתה היית מוקיע מבחינה מוסרית את הדבר שכאדם היה עליך להוקיעו מזמן: את החברה הלא-אנושית שהיום הוכחת שאתה חלק ממנה.
אם אתה מעדיף לרצוח אותי כדי שלא לוותר על בני כפרך, חברתך ועמך – אז אלה הם בני כפר, חברה ועם של אוכלי אדם. יחסים חברתיים הדורשים קרבן אדם אינם אלא כאותם יחסים חברתיים של עובדי הבעל, התובעים להעלות על מזבחותיהם קרבן אנושי. במקרה כזה מציגה מידת האנושיות בפני האדם ברירה יסודית אחת: הסכמה או דחייה.
ובכך שרצחת את חברך – בכך שלא דחית את חברתך והעדפת מעשה רצח על פני בריחה - הצהרת על עצמך כשייך לחברת אוכלי האדם, כחלק משבט פראי וברברי של יצורי אנוש שמקומם לא יכירם בחברת בני אדם.
בכך, אחמד, בגדת, בעצם, בעצמך: ביכולתך בכוח להיות אדם. בכך שרצחת אותי ויתרת על הוצאתך לפועל של אנושיותך בכוח. בכך הבאת על עצמך, במו בחירתך, את העונש של הוצאה אל מחוץ לגדר העולם האנושי. בכך שהעדפת רצח על פני אי נוחות, סכנה וסבל – בכך שהעדפת להיות רוצח ולא נרצח, בחרת שלא להיות אדם.
לכן, אחמד, אתה לא תגיע אל המקום שבו אני נמצא ולעולם לא ניפגש. לבי לבי עליך, רוצחי שהיית ידידי, כי אתה מוביל היום את כל מי שקשור אליך לתהום האבדון – וכי אם ירצו מחר צאצאיך, אלה שלהם אולי דאגת במעשה הפשע שלך, להיות אנושיים, הם יצטרכו לבצע את מה שאתה לא יכולת לבצע היום – את דחיית הרע, שהוא, היום, אתה.