"נאקבה", "אינתיפאדה" ושקרים אחרים

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 1098

היום מדברים בחדשות על יום ה"נאקבה" – זה היום שבו בחרו הערבים כדי לציין את ה"שואה" הלאומית שלהם – את נצחונה של ישראל במלחמת העצמאות על אויביה הערביים התוקפניים. בעיני אנשי השקר, זהו יום ה"שואה" של "גירוש" הערבים מהשטחים שבהם חיו עד 1948.

השימוש שעושה התקשורת הישראלית במושג הערבי "נאקבה" היא, למעשה, נצחונו של הרעיון הערבי – וסביר שרבים מהשדרים והפרשנים המשתמשים במלה הערבית אינם תופשים שבכך הם מצהירים על הסכמה עם הפנטסיה שמציגה את הישראלי כבוזז ואת הערבי כמדוכא.

אם היתה ישראל מדינה חפשית ואם היתה הנהגתה חכמה יותר היא היתה קוראת ליום זה "יום השקר". זו היתה התגובה ההולמת לשקר שבמושג ה"נאקבה"; השימוש ב"יום השקר" על ידי הישראלים לא רק שהיה מעמיד את המיתוס הערבי השקרי במקומו ומהווה פתיחה לדיון אמיתי שמציג, בצד הטענות והתביעות הערביות על מעשי עוול ודיכוי, גם את עמדת היהודי החף-מפשע, שהותקף ב48 על לא עוול בכפו על ידי אוייב גדול מימדים, שכלל את צבאות מדינות ערב וכנופיות כפרים עוינים – אלא שהוא גם היה מוציא את העימות משדה השפה הערבית, שבה אין אנו שולטים, וישיב אותו למקומו הנכון בשפה העברית, שהיא גם מובנת לנו יותר ולכן מתאימה יותר לדיון וגם, במיוחד בויכוח על מה שקרה ב48, ניתנת לבירור וביקורת יעילה יותר מבחינת העובדות.

ורק ענין אחרון זה עשוי לעורר בנו חשד שמא המעבר לארץ שפה זרה אין בו אלא מעין בריחה מעימות ענייני, אינטלקטואלי ואובייקטיבי. אך אני עברי ושפתי עברית. ולכן, עד שתהיה לישראל הנהגה ותקשורת חכמות יותר אני, לפחות, אתקן ל"יום השקר" את כל מי שאשמע מציין יום זה במלה הערבית השקרית.

וזה, אולי, המקום להזכיר כי רבים ממושגי השפה הערבית מקורם בעברית וכי פעמים רבות בכניעת תקשורתנו למושגים, לביטויים ולמלים הערביות היא מבטאת כניעה לגנב – לתרבות הערבית שגזלה אותם מהתרבות העברית, שהיא אימם הורתם המקורית, ובמובן זה לפחות גם בעלת זכויות היוצרים עליהם.

ולצורך איור רעיון זה, אין גזל מובהק מהמלה-מושג "אינתיפאדה". "אינתיפאדה" אינו אלא "אותך אפדה", כדלהלן: אינתי = אותך. פאדה = אפדה. כלומר: אותך (אדמתי) אפדה. למעשה, זהו שימוש במושג הפדיון העברי העתיק אשר הוצא מהקשרו המלא, היהודי, סורס, עוקר וחולל; ביהדות, משמש רעיון הפדיון כדי לבטא את העובדה שיש צורך בפעולה יצרנית כדי להשיג ערך וכי למול כל ערך שאדם מחזיק שומה עליו להציב עבודה. ביהדות, זוהי מוסריות מוצהרת וחובקת כל, אשר מבססת את היחס בין האדם לעולם על פעולה יצרנית, ואשר באמצעותה מאפשר האל לאדם לפדות את עצמו בעבודתו, כלומר לשלם על הטובה שקיבל מהאל, בעיקר בצורת החיים הטובים, על ידי פעולותיו.

ואת הרעיון הנעלה הזה של הפדות והגאולה הפכה הערביות הפושעת לאמירה שהאדמה חשובה יותר מהאדם – ובמיוחד מהאדם היהודי, שאת האדמה יש לפדות בדם קרבנות אנוש ובכלל זה דמם של יהודים חפים מפשע. הסטה זו של רעיון הפדות היא עיוות מוסרי; יידע כל מי שאומר "אינתיפאדה" באיזה רעיון הוא תומך, אם מתוך חוסר אחריות או רק מתוך תמימות.