סליחות תשס"ב

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 831

 

סליחות תשס"ב

 

כמו שעשו לשמשון המוכנע, מנקרים, בימים אלה, את עיני העם הזה התהליכים המדיניים התבוסתניים והרצחניים, המופעלים עליו מבית ומחוץ, בין אם הדבר נעשה באופן פעיל על ידי מדינאים פושעים וחסרי אחריות היוזמים מתקפות של חולשה ובין אם זה נעשה על ידי מנהיגים חלשים אשר קורסים מרוע האירועים ונכנעים למבול העוולות הזועקות השמימה. אלה וגם אלה בוגדים, למעשה, בעצמם ובעמם. כך או כך, התוצאה היא עם שבור, כנוע, הכבול לעמודי הקלון של מקדש האויב.

יותר מכל ניקור עיניים מכאיבה ליהודי הבגידה של פרס. זה, המתיימר לייצג את ענינו, משפיל את כבודו של העם היהודי קבל עולם בהתרפסותו הבזויה לפני המלך המוכתר של הרוע העולמי. והסיבה האמיתית שבגללה המטורף פרס מעוניין כל כך להיפגש עם הרוצח ערפאת היא, בעצם, כדי לסלוח לו.

פרס, הנוצרי הלא-מודע, מקיים מאבק שמטרתו לשכנע את העולם כי היהודים יותר נוצרים מהנוצרים; לצורך מיצג מטורף זה עליו להדגים סליחה מתמדת ומושלמת, אשר מבליגה על חטאיו של הפושע מתוך התרסה של המוסרי כביכול כנגד הלא-מוסרי (עפ"י תפישתו המעוותת של פרס, כמובן).

לכאורה, מנותק פרס מהעובדות ואינו רואה את ההשתוללות הבלתי מרוסנת של מעשי הרצח הבלתי פוסקים המופעלים על ידי ערפאת (וזה כולל גם יריות שאינן פוגעות). אך למעשה, פרס מנהל מדיניות המבוססת על עובדות אלה – ואולי אפילו נדרשת להן.

בזמן שבו תוהים ישראלים שפויים איך יכול פרס שלא לראות את מעשי העוול הנעשים על ידי בן שיחו הרוצח, התשובה לכך היא שפרס רואה גם רואה – אך הוא משוכנע כי ככל שגדול יותר העוול כך נאצלת יותר הסליחה עליו. אליל הותרנות, אשר אותו הוא עובד ללא לאות, רעב במיוחד בימים אלה לקרבנות האדם המוקרבים לפניו; לפי ההגיון המעוות של הפרס, אם אין פשעים אין על מה לוותר - ואם אין חטאים, אין על מה לסלוח.

זה, אולי, המקום להזכיר שאפילו בשגעון הסליחה של השמאל יש הגיון מיוחד, משונה משהו, הקובע כי בזמן שלרוצח מותר לסלוח באופן גורף אפילו את הרצח של מחר – לעולם אין לסלוח לאנשים מן הימין - כמו לשרון, למשל – על "פשעיהם"; פשעים אלה, כמו לבנון (?), עפ"י חשיבת השמאל, כבדים מנשוא ורחוקים מסליחה.

לנו, מכל מקום, אסור לשכוח או לסלוח – אבל לרוצחים אמיתיים כמו ערפאת, או שותפיהם לפשע כמו פרס, או לכל מי שמסייע להם.

אוי לעם הזה, אשר מוצא את עצמו, כמו שמשון, מנוקר עיניים בין עמוד הסליחה לעמוד החטא - ורק העתיד יגיד אם כדי למוטט את מקדשם של הפלשתים, יצטרך העם היהודי להמית גם את נפשו שלו. על כולנו לקוות שדוקא ההיפך יקרה ושיתגשם בנו ההיפוך המושלם לאסון של שמשון הגיבור:

תחיה נפשי בלי פלשתים!