עידן של אלימות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 854
עידן של אלימות
עידן של אלימות איננו עידן שבו מתרחשת אלימות רבה אלא עידן שבו האלימות נחשבת לדרך היעילה היחידה לפעול ביחסים חברתיים. מצב כזה מאפיין יותר ויותר את החברה שאנו חיים בה והוא מייצג את פשיטת הרגל התרבותית הגדולה ביותר של חברתנו.
ההתדרדרות מצויינת, בין היתר, בראיה מוטעית שמשווה בין כוח ואלימות; פעולה בכוח אינה שוות-ערך לפעולה אלימה: האלימות משמעה יזימת פעולה בכוח ולכן היא תמיד לא מוסרית. לעומת זאת, פעולה בכוח, כשהיא נעשית בהקשר נכון, כמו זה של הגנה עצמית, שהיא תגובה על מעשה אלימות, היא מוסרית.
ההבדל בין פעולה לא מוסרית לפעולה מוסרית הוא ההבדל שבין פעולת התקפה על אדם לבין תגובה של התגוננות מפני פעולה כזו. הראשונה איננה מוסרית והשניה כן.
חוסר יכולת ההבחנה בין פעולה בכוח לבין פעולה אלימה היא בעצמה לא מוסרית ומנוגדת למוסר, כי היא מתבטאת בהשוואה בין פעולותיהם של פושע וקרבן פשע ומציגה את שניהם כשווי-ערך מבחינה מוסרית.
שני הנושאים שעל הפרק היום הם ההפצצות שעורכת נאט"ו בסרביה ושביתת ההסתדרות; "המשא והמתן בין ההסתדרות לאוצר מתקדם והאוצר מוכן לתת מעט יותר... בוקר היום החמישי להפצצות ועדיין לא ברור אם עמדתו של ראש הממשלה הסרבי הוגמשה" - זה, פחות או יותר, מה שמספרת התקשורת בבוקר יום שני 29 מרץ 99. בשני המקרים מוצג הדיווח כאילו הוא מציג צורות של משא ומתן כאשר, בשני המקרים, מה שקורה איננו משא ומתן אלא התקפה כוחנית.
מכיוון שהתמונה שנמסרת לידי השומע אינה שלמה, לא ניתן לדעת מי הצד המוסרי, כי לא ניתן לדעת מי, מבין הצדדים, הוא התוקפן ויוזם האלימות ומי מגיב כלפיו בהתגוננות.
"הפצצה עד שתוגמש העמדה" - ולא משנה מי מן הצדדים צודק - משמעה הכאה ועינויים עד הסכמה, ובמקרה המסויים הזה הכאה ועינויים של עם כדי לשכנע את מנהיגו. סוג כזה של פעולה משדר מסר מיוחד לעולם, שמשמעו: "ראו את המכות שיופעלו על מי שאיננו "מיישר קו" עם השלטון העולמי המרכזי."
מסר דומה עולה מה"משא והמתן" שבין ההסתדרות והאוצר. לאוצר יש כסף ורק כסף, שמשמעו עבודת האזרחים ולהסתדרות יש להציע אלימות, כלומר: הרס, נזקים וצרות במידה ולא תתקבל עמדתה.
בשני המקרים לא מדובר במשא ומתן אלא במערכת יחסים שבין אלה לראש: אני אכה אותך עד שתסכים עמי.
גישה זו עומדת ביסוד היחסים החברתיים התוך-דמוקרטיים השליטים מאז ומתמיד בחברתנו. משמעה: מכיוון שאנו רבים יותר אנו צודקים יותר ואנו נכה את מי שלא מסכים עימנו עד שיידע שעדיף לו להסכים עימנו כי אחרת יכאב לו.
"אם לא תסכים עמי אכה אותך" איננו משא ומתן, אינו דיון בין אנשים ואינו מייצג חברה אנושית ראויה לאדם. גישה כזו היא תוצר של גישה חברתית אלימה, הרואה יזימה של הפעלת כוח כמקובלת ביחסים חברתיים.
אי ההכרה בהבדל העקרוני שבין אלימות להתגוננות משמעה קבלת הפעלת אלימות שוטפת בחיים החברתיים כלגיטימית. קבלה לגיטימית של גישה זו ביחסים חברתיים משמעה שאנו חיים כבר בעידן של אלימות, כלומר שאנו מסכימים עם יזימת אלימות כלפינו על ידי הממשלה מיום היוולדנו עד יום מותנו. בהקשר זה, אין אנו מחונכים או נוהגים לחנך את חברתנו לברר מי יזם הפעלת אלימות אלא מצייתים לאלימות המופעלת עלינו או מצטרפים לצד האלים הכופה את דעתו.
רק לעתים רחוקות, כשיש לנו ברירה ואנו יכולים להצטרף לפעולת התגוננות, כמו בזמן מלחמה שיזמו כנגדנו, אנו מעיזים לפעול בצורה מוסרית ולהתנגד לאלימות. אך בדרך כלל איננו נוהגים להגדיר את מצבנו המוסרי – וזה אחד הגורמים להתדרדרות הנמשכת של החברה שאנו חיים בה למצב של אלימות כללית.