על טעויות שאינן חוזרות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 859

 

על טעויות שאינן חוזרות

 

בדרך אל האמת יש טעויות שחייבות להיעשות כי הן הדרך היחידה לבדוק את עובדות המציאות; טעויות כאלה הן טעויותיו של התינוק כשהוא מנסה לתפוש משהו לא קיים או כשהוא מתחיל ללכת ונופל. טעויות דומות הן הטעויות ההכרחיות שעושה ילד כשהוא לומד לקרוא או לכתוב. כל אלה הן חלק מהעובדה שאנו מתקדמים אל האמת – ואל הצדק – בדרך של "נסה, טעה ותקן".

להולך שפי בדרך החיים ברור כי לצד הטעות תיקונה וכי טעויות ותיקונן הן הדרך הפעילה להתקדמות לערכים, תכליות ואושר. אך היחיד עלול להסתבך בטעות פשוטה ונפוצה כמו הטעות הסוציאליסטית.

הסוציאליזם מבטא רצון לתיקון עולם אשר אינו מבוסס על עובדות המציאות, ואשר, לכן, נדון מלכתחילה לכשלון. הסוציאליזם מנסה לתקן את העולם על ידי השוואת תנאיהם של בני האדם על ידי חלוקה חדשה של רכוש הכלל – והוא מכוון את היחיד לביצוע ישיר של הרפורמה הזו בצורה שיוצרת את הרושם כי שינוי כולל כזה של כל האנושות לטובה יכול להתבצע במהרה בימינו או-טו-טו כאן ועכשיו.

אלא שלא רק שדבר זה אינו יכול להתבצע במהירות כזו – הוא אינו יכול להתבצע בכלל. אין זה המקום למנות את המחדלים והכשלים הלוגיים אשר עושים את החלום הסוציאליסטי לחלום בלהות לא מעשי - די בעובדה שהדבר אינו ישים כדי להבטיח שזה אשר נשבה על ידו נמצא בסכנה נפשית ממשית.

למשל: נער בן 15 ה"נכנס" לעולם רעיונות השמאל חושב שהוא יכול לתקן את העולם כי הוא מניח, בתמימות, שמדובר בסדר גודל של בית או בשכונה. זו, כמובן, טעות. אך כשהוא מגלה את טעותו, כשהוא תופש שמדובר במשהו הרבה יותר גדול מעיר – ושאנשיה אינם מתלהבים כמוהו מרעיון חלוקתו השויונית של פרי עמלם ואינם מעוניינים לשתף עימו פעולה, הוא נוטש את הנסיון ליישם את מה שהוא רואה כצדק - ובכך מצהיר כלפי עצמו, באופן לא מודע, כי הצדק אינו ישים בעולם הזה.

חלק גדול מהאמירות הכאילו בטוחות בעצמן של אנשי הרוח השמאלניים בדבר אי קיומו של צדק מוחלט או היותו של העולם לא צודק ביסודו או חולשתו היסודית של הצדק אל מול אי הצדק, הן תוצר טעות הנעורים זו.

השמאל אינו מציע לנער צעיר כזה תיקון כי אין לו: ההגות השמאלנית לא התקדמה אל מעבר לנהיה הרגשית הרחמנית של השאיפה "לעזור למסכנים" ובעולם שבו הצדק הוא רק "צדק חברתי" אין תיאוריית צדק אמיתי – ואין לטועה הצעיר תקוה.

אם לא יקרה בחייו מכאן ואילך זעזוע כלשהו, אם איש לא יציל אותו ממצבו, אם לא יתקל ברעיון שיתיר אותו מטעותו זאת, הוא עלול להפוך לאדם שבוי; הוא עלול להמשיך להיות שבוי בטעות הנעורים החמורה שלו גם עד סוף ימי חייו. הוא עלול להיות סוג האדם שלא רואה אפשרות של פתרון צודק בדבר ולהיות, על כן, ציניקן ומר נפש.

אם טעות זו לא תחזור לעולם תחפש תודעתו הסובלת להתמזג עם החומות הכולאות עליה. זוהי התסמונת הפסיכולוגית הידועה הגורמת לאסיר להזדהות עם סוהריו, כדי לנסות ולהפחית בסבל הפגיעה בדרורו. במונחים חברתיים, משמעות הדבר היא שהאזרח הנשלט מתחיל להזדהות עם משעבדיו, מתחיל להצדיק אותם ובסופו של דבר הופך לחלק מהם. כך, טעות תמימה שנבעה מתוך רצון טוב ייצרה בריאקציה שלה את הפקיד הממשלתי האידיאלי, אטום המוח, אשר עניני האזרחים אינם באמת נוגעים לו כי "הוא כבר היה שם, בארץ התמימים המאמינים בצדק..."

כך, בשל נקודת מכשול אחת על דרך ארוכה ומתפתלת, לא רק שהאדם ייבלם לצמיתות, אלא שהוא עלול להפוך את השלב שאליו הגיע בדרך ל"שלב סופי": להכריז עליו כעל תכלית, ולעצור לידו את כל מי שמגיע אליו, בהסבר שאין אפשרות להמשיך הלאה. ערים רבות ובצורות התפתחו מנקודות בלימה כאלה ורבים הם אלה המגינים על ערי טעויות הנעורים שלהם בחירוף נפש, כשהם אינם מניחים לאיש לטפס בחומה ולחדור אל לב הטעות, כמו ילד שנלחם ברופאו כי כל מה שהוא יכול לחשוב עליו הוא הכאב הגופני של הטיפול הרגעי; כילד, הוא אינו מודע למחלת החיים שהוא נתון בה, אשר גורמת לו לפגוע בעצמו ובחבריו, לעתים במשך דורות רבים. הוא כבר שכח שהחומות אשר חוסמות את דרכו אל העולם החיצון היו, למעשה, חומות שבנה כדי שבאמצעותן יוכל להגן על עצמו מפני הכאב שבידיעת הטעות.

והכאב האינסופי, כאב הטעות הנצחית, התובעת את תיקונה, הוא מחיר הטעות שלא חוזרת לעולם. כמו רופא עיוור מגיל צעיר אשר מציע לסמא את מטופלו הצעיר ממנו כי הוא מניח שהראיה בלתי אפשרית, ימשיך אדם כזה לחשוב בו בזמן שהסוציאליזם צודק ושאי אפשר ליישם צדק בעולמנו ולא יתן לשום עובדה חדשה לבלבל אותו עד כדי בדיקת הנחות היסוד שלו – מה שיבטיח את הסבל שהוא גורם לעצמו ולסביבו – וימשיך "להוכיח" לו שהוא צודק בחשבו שעולם אינו מקום שבו ניתן ליישם צדק...