שירות דוב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1229
שירות דוב
על קיפוח הערבים בישראל
אף כי לא בדקתי את המספרים, אין לי ספק כי כמו מגזרים אחרים שאני מכיר בישראל, תתן כל השוואה בין המסים המשולמים לשירותים המתקבלים תמונה עגומה של קיפוח במגזר הערבי; מגזר זה סובל מאז קום המדינה מליקויים תשתיתיים רבים ואין ספק כי אלה מהווים, בצד אי הצדק המשווע שלהם, גם תירוץ קבוע להסתה של נציגי הציבור הזה נגד המדינה והציבור גם יחד. כדאי גם לזכור כי חוסר הבטחון של האזרח היהודי במחיצת האזרח הערבי, אשר התגבר במיוחד מאז מרד-אינתיפאדת אוקטובר, יכול היה לצמוח רק באמצעות ההתעלמות של החלק השמאלני של הממשל, אשר ממשיך, גם תחת שלטון הימין (כביכול) את אותה עצימת עין מזכויות האזרח של הערבי הישראלי, הגובלת בפגיעה גם בזכויות האדם שלו.
לענין זה שותפים נציגי הציבור של המגזר הערבי, אשר מעדיפים את רווחתם האישית ואת עניניהם הפרטיים על אלה שאותם הם אמורים לייצג.
אפליית הערבים לרעה בישראל איננה משוללת בסיס מציאותי: הערבים פשוט פחות יעילים מבחינת הבנתם את אמצעי התרבות. יש תחומים תרבותיים רבים שבהם אזרחי ישראל הערבים נחותים מן היהודים בצורה משמעותית; אחד מהם הוא רמת הביטוי הפוליטית שלהם. מחוץ לעובדה שדבר זה בא לידי ביטוי באופי האלים של פעילותיהם, מציגים גם חברי הכנסת שלהם את חוסר האפשרות לאמירה לוגית תקינה – ואין ספק שאלה שניצבים מולם יודעים זאת ומנצלים את הדברים כדי להמשיך ולהפלותם בתחומים האזרחיים שבהם נמשכת אפלייה זו מאז קום המדינה.
בולט לרעה, במובן זה, מבין נציגי הציבור הערביים, הוא הח"כ אחמד טיבי אשר נבחר, פעם אחר פעם, לייצג בתקשורת את עמדותיהם של ערביי ישראל ומגיש להם, בהתנהגותו הבוטה, פעם אחר פעם, שירות דוב. למשל, בתכנית "פוליטיקה" האחרונה, התבטא הח"כ אחמד טיבי כלפי גיא רייף, שוטר בכיר בדימוס, אשר השתתף בדיון על מהומות אוקטובר 2000, בלשון הבאה: "אתה אדם בזוי ושפל... אתה זבל... אתה פח אשפה מוסרי." דברים אלה נאמרו מבלי להציע שום אלטרנטיבה לוגית בצורת טיעון אמיתי או עמדה רעיונית – אולי מתוך כוונת מכוון לציבור מסויים שעפ"י דעת הדובר לא ימצא ענין בעומק או בצדק.
בעוד שסגנון דיבור זה עשוי, אולי, לעורר רבים מהמגזר הערבי לחשוב כי הח"כ טיבי באמת מייצג אותם ואף לצהול על ההזדמנות הנדירה שבה נתנו מנהלי הטלוויזיה לאזרח ערבי לרמוס את כבודה של משטרת ישראל קבל עם ועדה, אין ספק שיש במגזר זה אנשים נבונים דיים כדי לדעת שהם קיבלו, במקרה זה, מנציגם, שירות דוב; מה שטיבי "הוכיח" אינו אלא כושר ביטוי נמוך ביותר של מי שאינו ראוי להיות איש ציבור כלשהו, בהנחה שאיש ציבור אמור להיות מסוגל לייצג עמדה הגיונית של שולחו.
אין ספק שאם אלה שמנהלים באמת את הענינים במדינה, כלומר אלה שמנהלים את תקציבי הרשויות, צפו בהצגתו של טיבי כמגן על זכויות הערבים, והסיקו שהוא מייצג את עמדתו של המגזר, הם מיהרו להוריד את תביעות הרשויות המקומיות של המגזר בסולם הדחיפויות שלהם, כי הרי מה שגורם להם לחלק תקציבים איננו קנה-מידה של צדק אלא הערכתם את אפשרויות הלחץ של המגזר ואפשרות זו היא שוות-ערך ליכולת ההבעה של נציגי המגזר. דבר מסוג זה יביא לעוד שנים רבות נוספות של התעללות תקציבית במגזר הערבי – וגם להמשך הפיגור התרבותי-הבעתי שהמגזר סובל ממנו – מה שיבוא לידי ביטוי בקלות שבה ניתן יהיה להוציא את צעיריו להתפרעויות אלימות, בפעם הבאה שיוסת על ידי "נציגיו" הפוליטיים, מסיתיו המסורתיים.
לאור מה שהתחולל במהומות אוקטובר 2000, למותר לציין כי מסיתים מקצועיים אלה במסגדים ובפוליטיקה הפכו להם להרגל את המנהג של שיסוי צעירי הערבים בציבור הישראלי ואח"כ הסתתם של בני משפחות הקרבנות במדינת ישראל ונציגיה, כשהקרבנות אינם אלא תוצר ההסתה הקודמת וחוזר חלילה – כשבכל פעם ההסתות מתבססות על סוגים שונים של "קיפוח".
ניתן לסווג את נותני שירותי הדוב למגזר הערבי, המנצלים אותם מאז קום המדינה, לשלושה: 1. נציגי הציבור שלהם (בכנסת, בממשל וכיו"ב) ואנשי דתם. 2. אנשי הממשל ה"דןאגים לעניניהם", המשאירים אותם ללא שירותים תשתיתיים יסודיים. 3. ארגוני שמאל, המנצלים אותם לצרכיהם הפוליטיים, מתוך הצגת עצמם כנלחמים למען זכויותיהם. כך נוצר גם מבנה נוסחתי אשר משאיר את הפיגור התקציבי בעינו מחד ומשאיר את "נציגי" הציבור הערבי על משרותיהם מאידך... מעין הסדר שממנו יוצאים נשכרים מנהיגי הכנופיות המעורבות מכל הצדדים – הח"כים, אנשי הדת, אנשי הממשל ותנועות השמאל. כל אלה חוגגות על כיסיו ותודעתו של ציבור מקופח, משולל זכויות, המוחזק במצב-קבע של פיגור תרבותי, כדי לשרת אותם במטרותיהם ו/או במשרותיהם.
טוב יעשו הנבונים במגזר אם יתנערו מ"נציגיהם" בכנסת, ממסיתיהם במסגדים ומארגוני השמאל אשר מנצלים אותם למטרותיהם הנלוזות – ויתקוממו למצב של עצמאות דעתית אמיתית; עליהם לשכור נציגים אמיתיים, אנשי משפט בעלי כושר ביטוי ראוי ויותר מזה – בעלי הבנה במשפט ובצדק – כדי שייצגום אל מול הממשל ויכפו עליו לתת להם את המגיע להם: את מה שנקבע על ידי החוק כזכותם.
למותר לציין כי על נציגים אלה להיות אנשי מקצוע של ממש ואין הם חייבים להיות ממוצא ערבי דווקא; אין ספק כי אנשי משפט יהודיים רבים יהיו מעוניינים גם כן לקדם בני אדם באשר הם – וקל וחומר את אזרחי מדינתם - גם אם הם אינם נמנים על דתם או שותפים במוצאם.
אם יעשו זאת, יש סיכוי שהערבים בישראל יגיעו למעמד של שויון אזרחי עם אזרחי ישראל האחרים, מה שיביא לצמצום הפער התרבותי שבין המגזרים ויגיעו למצב שבו: א. יוכלו לתבוע את זכויותיהם בקול רם, צלול ונקי מעל כל במה ובמסגרות ראויות ולא-אלימות. ב. לא יהיה קל כל כך למסיתים להוציאם לפרעות נגד שאר האזרחים השווים להם, או לחיות על חשבונם. ג. תיסלל הדרך לאיזון העתידי האזרחי הרצוי בחברה צודקת.