חשבון פתוח

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1376

חשבון פתוח

שנים לא מעטות מדברים בישראל על המו"מ לשלום עם מדינות ערב כעל סיכוי לפתוח "חשבונות חדשים" במקום הישנים, ויש רבים הרואים בהסכמים שנחתמו בהקשר זה הוכחה ניצחת למגמה של "נשכח ונסלח" שקיימת בקרב אויבינו. אך לאחרונה, כאשר מדברים בארצנו על אפשרות חידוש שיחות השלום עם סוריה, קשה שלא לזכור כמה חשבונות ישנים שלא נסגרו כמו, למשל, העובדה שגופתו של אלי כהן עדיין רחוקה מלהיות מושבת לישראל על אף למעלה משנות דור שחלפו מאז הוצא להורג בסוריה. זו דוגמה אחת – ולא יחידה – לכך שיש רבים שסוברים כי סוריה בשלה לשלום אמת. אך כל מה שנכלל בהתנהגות סוריה לאורך הדורות האחרונים מצביע על כך שספק אם מדינה זו ראויה לכבוד שבשלו ראוי לשבת לשולחן עם אדם כלשהו לשיחה אנושית. מקרהו של אברהם דסקל הוא דוגמה אחת לסיבות שבגללן עדיין קיים בין ישראל לסוריה חשבון פתוח.

המקרה של אברהם דסקל

בתאריך 2.3.06 פורסמו פרטיו של אירוע טראגי שהתרחש בימי המדינה הראשונים:

אברהם בן אליעזר דסקל נולד ברומניה בשנת תר"צ (1930).

עלה ארצה ב- 1951 ומיד התגייס לצה"ל. כשלא הסתדר בצבא החל לעבוד באניות זרות.

בסוף שנת תשי"א / 1951 הגיעה אוניה פינית בה עבד אברהם לנמל לטקיה בסוריה. הוא אותר ע"י הסורים כישראלי, ונלקח כשבוי לכלא תדמור בסוריה, ללא הודעה למדינת ישראל. רק בשנת תשכ"ג / 1963 נודע בארץ שהוא שבוי מזה 12 שנה.

ביום שלישי כ"ג באב תשכ"ו, 9.08.1966 הוחזרו שבויים ישראלים מסוריה בעיסקת חילופין. אחרי שבוע סיפר אחד מהם בראיון שהשבוי הישראלי אברהם דסקל היה עימו בתא, ומת מעינויים בד' באדר תשכ"ו (24.02.1966).

ארגון "אמנסטי" מסרו הודעה דומה וכך נודע דבר מותו בכלא.

אברהם היה בן 21 כשנלקח בשבי ובן 36 בעת מותו בשבי. לא ידוע מקום קבורתו.

עד כאן, בקצרה, תיאור הפרטים הנוגעים לתולדות חייו של אברהם דסקל, כפי שפורסמו על ידי התקשורת השנה. לכאורה, נסתם הגולל ואין יותר מה לעשות בנושא. למעשה, אין הרגש משחרר את הקורא את הדברים מלחוש את כל מה שהטרגדיה של היהודי האומלל מעוררת בו, כולל זעם עצום כלפי האחראים לפשע. בנוסף לכך, אם יהודי אתה, אינך יכול שלא לשאול: היכן מקום קבורתו? היכן הוא נמצא היום?

אין זה המקרה היחידי הרשום בעברה של סוריה, האוייבת הגדולה של ישראל, השוכנת בגבולה הצפוני. בשנות ה-60 הוציאה סוריה להורג את המרגל הישראלי אלי כהן ועדיין לא החזירה לישראל את גופתו, אך הרבה לפני כן ולאורך כל השנים שלאחר מכן לא החמיצה אף הזדמנות כדי לפעול כנגד ישראל, ישירות או בעקיפין.

מאז קום מדינת ישראל פועלת סוריה בשדה הקרב והפוליטיקה נגד עניניה של ישראל, אך היא לא נמנעת מלהתערב גם בחייה הפוליטייים הפנימיים של המדינה. היא עושה זאת על ידי זריעת יסודות של סכסוכים פנימיים במיוחד בין הערביים בישראל ליהודים. היא עושה זאת, בין היתר, על ידי הזמנת אישי ציבור ערביים ישראליים לביקורים בתחומה. בביקורים אלה עולה, באופן הכרחי, שאלת הנאמנות הערבית – ואין ספק ששלטונות סוריה לא רק שאינם עוורים לכך, אלא שהם אחראים להצתת האש, ואף מלבים אותה.

המקרה של אחמד טיבי

ח"כ אחמד טיבי רואיין בתאריך 11 ספטמבר על ידי רזי ברקאי בגלי צה"ל. הוא התבקש להגיב על דברי הח"כ אפי איתם, אשר התייחס לביקורם של ח"כים ערביים בסוריה ולהתבטאויותיהם בעת ביקור זה.

בין דבריו אמר איתם: נצטרך לגרש את רוב רובם של ערביי יהודה ושומרון... נצטרך לסלק את ערביי ישראל מן המפה הפוליטית... גידלנו לנו חבר של בוגדים מן המעלה הראשונה.

בשל דברים אלה כינה אחמד טיבי את הדוברים "גזעניים".

רזי ברקאי שתק. יתכן ששתק משום שגם הוא סובר שמדובר בגזענות. אך דבר מהדברים שאמר איתם אינם מתייחסים אל הערבים בצורה גזענית. הבעיה עם הערבים, לפי איתם, איננה גזענות אלא הפוליטיקה שלהם – כלומר יחסם למדינת ישראל, המאיים, שוב – לפי איתם, על קיומה ובטחונה של המדינה.

גם הסופר אלי עמיר, שרואיין על ידי ברקאי באותו נושא, אמר: "אני מצטער על דברים אלה. הרעיון לא מעשי, לא ריאלי ולא יעמוד במשפט העמים. יש לנו בעיה מסובכת וקשה עם ערביי ישראל ובמקום למצוא לה תיקון מציעים לנו לגדוע את האבר הזה.

את הויכוח הפוליטי הזה, שכמובן מבטא את חילוקי הדעות בין ההנהגה הערבית בישראל, בין אנשי השמאל שלה לבין אנשי הימין שלה, יצרה סוריה.

למעשה, מדובר בצורה של התערבות של מדינה אוייבת בחיים הפוליטיים הפנימיים של ישראל. זו אינה הפעם הראשונה שסוריה עושה כדבר הזה; לאורך השנים האחרונות הולכת ומתגברת מעורבותה של סוריה בעניניה הפנימיים של ישראל, ככל שהיא מסוגלת ליזום פעילות מסוג זה. ישראל, בשל ליקויים בשיטתה הפוליטית, מאפשרת לפוליטיקה הסורית לבחוש בקלחתה. זה רק מדגיש את הענין הסורי לעשות ככל יכלתה להתערב בעניניה הפנימיים של ישראל ולהוסיף בכך חטא על פשע ביחס למעשיה החיצוניים כנגד ישראל בשדות הקרב והפוליטיקה.

בינתיים נהנית סוריה מחסינות שישראל מעניקה לה. מבחינה פוליטית, משאירה ישראל את סוריה במשך שנים רבות מחוץ למאבק. במשך כל ימיה של מלחמת לבנון היו חילות סוריים מעורבים בקרבות ואף על פי כן נמנעה ישראל מלכלול באופן הצהרתי מעורבות זו בפעילותה. עם זאת, מעורבת סוריה בכל ההליכים המלחמתיים של החיזבללה, ובמיוחד, כפי שבלט הדבר במלחמה האחרונה, בחימושו וציודו של ארגון זה.

יש סימנים המעידים על כך שסבלנותם של גורמים מאופקים בישראל עומדת לפקוע. בינתיים, החשבון הארוך עם סוריה הולך וגדל.