אקדחי, סוסי ואני
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 850
אקדחי, סוסי ואני
הרדיו ניגן לפני ימים מספר את שיר הקאובוי הקלאסי "אקדחי, סוסי ואני" ששר דין מרטין, שהיה גם מי ששיחק בתפקיד עוזר השריף שגילם ג'ון ויין בסרט "ריו בראבו", שם הוא שר אותו יחד עם ריקי נלסון הצעיר, שהיה בחייו אחד מהנערצים שבזמרי אמריקה הצעירים. שלא במקרה ביטא סרט זה, כבמסורת המערבונים הקלאסיים, את מיטב הערכים האמריקאיים המוסריים, שבו חברו השלושה זה לזה במאבקו הצודק של מיעוט אל מול כנופיית פושעים שעולה עליו בהרבה מבחינה מספרית, בעימות מקומי המתרחש בעיירת מערב טיפוסית.
הסיבה לשידור השיר היתה בחירתו לכתבת ליווי הליכתו הביתה של הנשיא בוש, שעזב את הבית הלבן לטובת אובאמה, הנשיא החדש. אין זה מקרה שבמונחים אמריקאיים נתפש הנשיא בוש, לטוב ולרע, כקאובוי; לרע, כי מאז ומתמיד היה הקאובוי האמריקני ידוע לשמצה בחוגים שמאלניים, שאינם אוהבים את דרך החיים האמריקאית ואת ערכיה של ארה"ב. לטוב, כי בעיני רבים בארה"ב ובעולם הקאובוי האמריקני הוא סמל ליושרה מוסרית. למותר לציין כי דבר זה הוא לצנינים בעיני אויבי ארה"ב.
מסביב לבהירות הקלאסית באופיה של המערבון המקורי בספרות ובקולנוע (להבדיל מה"מערבון המלוכלך" וממשיכיו, שנוצרו באיטליה של שנות ה60 כתגובה אלטרנטיבית) התפתח במערב עימות תוך תרבותי שלם בין אוהדי המערבון למתנגדיו. דמויות המערב החלוצי של ארה"ב ובראשן הקאובוי האמריקאי, משמשות מזה זמן רב כחלק מהעולם התרבותי של האנושות כולה. אך האהדה לחיובי שבדמות איש המערב נתקלת בעוינות מצד חוגים המבינים, מן הסתם, את ההשלכות הפוליטיות שיש לאהדה זו.
בישראל, למשל, חלק גדול מאיתנו חושק כבר מימי ילדותו לתחפושת של "קאובוי" בפורים, אך יש כבר מי שדאג לקרוא לעולמו של הקאובוי בשם "המערב הפרוע", אשר הפך למטבע לשון נפוץ במחוזותינו. כוונת ההכרזה על המערב האמריקני כ"פרוע" ליצור את הרושם שמדובר במערכת פוליטית המבוססת על חוסר סדר, אך אין זו אלא ביטוי טעון טינה כלפי החופש האמריקאי, שהיה אחד מתנאי היסוד שבו נוצרה תרבות ארה"ב. בנוסף לכך, הותקף תמיד המאפיין היסודי של המערבון, שהוא ההבחנה המוסרית הברורה הקיימת בו בין טוב לרע, על כך שיש בו "טובים" ו"רעים", מה שמוצג על ידי מתנגדיה של מוסריות זו כביטוי של שטחיות מוסרית.
אך מעל לכל יוצאים מתנגדי הקאובוי נגד מה שמבטא אותו יותר מכל והוא האינדבידואליזם שלו – מה שמאפשר לו לומר "אני" ולראות את זכויות היחיד שלו כמרכז מוסריותו וכיסוד השיטה הפוליטית שלו. "אקדחי, סוסי ואני" מבטאים, לפי הסדר הזה, בעולמו של איש המערב את ערכי היסוד שלו – את זכותו להגנה עצמית (האקדח), את אמצעי הקיום שלו (הסוס) ואת עצמו (אני). על כל אלה, המגלמים את תפישת הערכים האמריקנית היסודית, קרא הנשיא החדש תגר בסיסמתו "כן, אנחנו יכולים."
במובן זה, מה שהוחלף בבית הלבן עם הנשיא החדש, הוא ה"אני" של בוש ב"אנחנו" של אובאמה. את ההבדל העקרוני הקיים בין ה"אני" לבין ה"אנחנו" בפוליטיקה הנציח בזמנו אפרים קישון, כאשר הציע לאסור על פוליטיקאים להתחמק מאחריות מאחורי אמירת "אנחנו" ולחייב אותם להצהיר "אני" לגבי תכניות העתיד שלהם.