בבוקר שאחרי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 815

 

בבוקר שאחרי

בבוקר שאחרי היום בו פצעו את עם ישראל חמישה מעשי רצח, מתעורר העם לציוץ הציפרים של תקשורת שמאלנית שמטפטפת בכל דרך שהיא יכולה להעלות על דעתה את השקר הנורא, קרי: שממשלתו "עושה הכל" כדי להגן על חייו וש"כל מה שנותר לעשות הוא לדבר עם האוייב", כלומר: שאין מה לעשות.

בבוקר שאחרי מציגים אלה המתיימרים להיות מנהיגי העם מראה עקומה, כדי לעוות את המציאות העגומה ולשכנע את בני העם שהבעייה הראשית שעימה עליהם להתמודד איננה האוייב האובייקטיבי – קבוצת רוצחים שפלים ומשתפי פעולה, הקמה להשמידנו - אלא עם מחדלים עצמיים שלנו, כשלונות ביצוע צבאיים מצידנו ועם ...מצבנו הפסיכולוגי.

במסגרת גישה זו כבר לא די בהעלאה על נס של עבודת הפסיכולוגים אלא יש גם להיכנס לתוך הפסיכולוגיה של הפסיכולוגים; בגישת האידאה הפסיכולוגיסטית הזו, שמשמעה אינו יכול להיות אלא עדות להתחפרות-התכנסות של קטטוניה-חברתית שלא נודע כמוה בתרבות אנוש; עדות לכך הונצחה בשיחת רדיו שנערכה בבוקר יום ב' 5 באוגוסט 2002 ברשת ב', שבה הגיעו הדברים עד כדי כך שהשדרית/מראיינת מצאה לנכון לשאול, מתוך דאגה לפסיכולוגים המטפלים בקרבנות, אם "מישהו הכין את הפסיכולוג של המועצה והעובדים הסוציאליים לפיגוע טירור?"

אין כמו העיסוק התקשורתי בפסיכולוגיה של הפסיכולוגים כדי להעמיק את התחושה שבעייתו של העם היושב בציון איננה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית. לפי התקשורת נחשוב עוד שעלינו לטפל בבעיית הרוצחים לא באמצעות טיפול ברוצחים אלא בירידה לעומקו הפסיכולוגי של הפסיכולוג שעוסק בפסיכולוגיה של הקרבנות.