בין המחנות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 871

 

בין המחנות

 

שנת 2001 הסתיימה בסימן הניגוד בין הטרור המוסלמי בעולם לבין הבריחה מהמציאות של העולם המערבי, שעליו הוא מאיים. מה ששולט בעולם העכשווי הוא העימות בין האובייקטיבי לסובייקטיבי או, במלים פשוטות יותר, היחס בין הכוחות האנטי-תרבותיים ובמיוחד האנטי-מערביים, המתקיפים, במיטב יכולתם הצבאית, את מה שהם רואים כאויביהם העיקריים: אמריקה וישראל – לבין אנשי המערב, החמושים בנשק מתקדם, אך מנועים מפעולה מטעמים מוסריים, ועל כן עוסקים, כמיטב יכלתם, בבריחה מן המציאות.

שני צדדים אלה נעזרים באמנות כדי לברוח מן המציאות לעולמות פנטסיה דמיוניים, כשאצל המוסלמים מציירת הדת תמונה של ישועה סופנית בגן עדן המאמינים, הנפתח לאלה העוזבים את העולם הזה בפעולות מלחמה למען האיסלם – ובעולם האוייב לו, העולם הנוצרי, מחזיקים בני האדם בערכים שמשמשים, בפועל, כמאיצים לפרידה מן העולם, כי הם תומכים בוותרנות מסוכנת על ערכים חיוניים.

במונחים פסיכולוגיים הראשונים אולי טועים, אך השניים גם מטורפים. את זאת ניתן להסיק מהסימטריה המחרידה הבאה: המוסלמי, הנלחם נגד אויביו תוך האשמתו אותם שהם אחראים לבעיות שיש לו, פועל במימד מציאותי – בעולם של עובדות – ומחיל את טעויותיו, איומות ככל שיהיו, על עובדות העולם החיצון; לעומתו, בן התרבות הנוצרית, זה שאינו מכיר במציאות העובדתית ופועל כדי להימלט ממנה אל עולמות פנטסיה מנותקים ממנה, נמצא במצב של הכחשה קיומית כוללת.

ושניהם שותפים באי יכולתם לראות את הטוב שבעולם הזה.