"ילדים"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 834
"ילדים"
בימי המערכה בעזה נמצאה מדינת ישראל תחת לחצים בינלאומיים גדולים ביותר, שחלקם בוטא בצינורות דיפלומטיים וחלקם בהפגנות ופעולות ספונטניות ציבוריות. המשותף לכל אלה היה התנגדות לפעולתה של ישראל על יסוד היותה של מלחמת ישראל פוגעת באוכלוסיה לא לוחמת, לא מעורבת ו"חפה מפשע". נראה שיותר מכל פגיעה מסוג זה, מה שמשך את תשומת לב הקהל המתנגד במידה הרבה ביותר היה פגיעה בילדים.
אין ספק שבמערכה זו הוכח ש"ילדים" – או, אם נמקד יותר את ההאשמה שהופנתה נגד ישראל "רצח ילדים" - הוא המותג המנצח בתחרות המותגים הפופולריים ביותר במלחמה הציבורית הכלל עולמית נגד ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בצורות שונות של איזכור, החל מהדיווחים השוטפים על האבידות בקרבות, שאחד מהם, לדוגמה, דיווח על 700 הרוגים שמתוכם 200 ילדים וכלה במודעות שהציגו בתי עסק בתורכיה, שבהן נאסר על ישראלים להיכנס בנימוק שמדובר ברוצחי ילדים.
ההתייחסות השלילית כל כך לישראל בהקשר המלחמה בעזה מראה עד כמה יש למותג "ילדים", בעולם של היום, תכונה של יצירת סחף רגשני כוללני עוקף תבונה, המתעלם מכל שיקול, מחשבה או הערכה תבוניים. פגיעה בילדים מהווה את אחד הערכים המעוררים ביותר את האדם של היום; בימינו מהווה הזכרת פגיעה מסוג זה, המבוצעת על ידי גורם כלשהו לא רק כתב אשמה נגדו אלא גם הליך משפט מלא, הכולל את חריצת דינו והוצאתו לפועל בנשימה אחת. דבר זה מעניק לכל מתלונן על פגיעה בילדיו נקודות זכות ולכל הפוגע בהם נקודות חובה, הרבה לפני שמתחולל בירור כלשהו לגבי ההקשר שבו התרחש הדבר.
המודעות לכך שהמלה "ילדים" אוצרת בתוכה כוחות חזקים במיוחד של השפעה רגשית על הציבור קיימת גם בישראל, שבה אנו שומעים כבר מזה שנים, למשל, על כך שחיילי צה"ל הם ה"ילדים" שלנו, מה שהוא סוג של הצהרה הניתנת לניצול בעולם הפוליטי. למשל, עליו בוססה החלטתה של תנועת "4 אמהות" לבחור בשמה זה כדי השפיע על דעת הקהל ועל מדיניות הממשל דרך הקשר הברור בין שם זה לילדים. היום, כשרבים בישראל מצביעים על תנועה זו כעל אחד הגורמים שהביאו לעזיבת צה"ל את לבנון, קשה להפריד בין הטיעונים האובייקטיביים שהציגה התנועה לטובת עמדתה לבין המידה שבה התבססה זו על ההשפעה הרגשית שעוררה כלפי ה"ילדים" הסובלים במדי צה"ל.
אפילו בעת המלחמה האחרונה הפכה מלחמת התקשורת בין המחנות הנצים למלחמה על ילדים, שכן רבים ממנהלי מדיניותה של ישראל המתגוננת בחרו, כתעמולה נגדית, להציג אל מול תמונות הילדים הנפגעים מעזה את ילדי ישראל שנפגעו מן הטרור. בהתאמה לכך מקפידים לאחרונה כל הפוליטיקאים הישראלים, מגדול ועד קטן, להזכיר בכל נאום, ראיון או אמירה שלהם עד כמה הם מצטערים על סבל האוכלוסיה בעזה ועד כמה כואב להם במיוחד סבלם של הילדים הקטנים הנפגעים במלחמה.
למי שבוחן את המצב מנקודת המבט של הצדק, המבוסס על השכל, ברור כי ההתגייסות הרגשנית האוטומטית-דוגמטית לטובת מניעת סבל ילדים באשר הם איננה צודקת בלשון המעטה ויש בה, כאשר היא מתגייסת לטובת אויב רצחני כמו ארגון החמאס, אפילו להביא לעוד ועוד מקרים של פגיעה ומוות של עוד ועוד ...ילדים.
אך מהו שורש הטעות המסוכנת המקיפה הזו, הגורפת חלקים כה נכבדים של העולם? האם מדובר בכשל הגיוני טבעי? לא. בכלל לא. לא מדובר בטעות "טבעית", אלא בהשפעה מכוונת, אשר שמה לה למטרה, בנקודה מסוימת בזמן, להביא את האדם לתפקד בדרך יעילה פחות משהוא מסוגל לה. הגורם העומד מאחורי השפעה זו עשה זאת על ידי כך שמיקד את האדם ביסוד רגשי קיים, אך באופן מוגזם וקיצוני, שהוצא מהקשרו הטבעי והוגדל הרבה מעבר לחלק שלו הוא ראוי בנפש. יסודו של המטען הרגשי המופעל באמצעות כפתור ההצתה "ילדים", הוא זה המעורר את הרצון האנושי לשאוף להעניק סוג של הגנה לאלה שלגביהם משתמשים במלה זו. מדובר בשאיפה אנושית טבעית וחיובית כשלעצמה, האופיינית לנשים במיוחד, בשל מרכיב האמהות, שכאמור לעיל נופחה למימדים מוגזמים עד כדי סטיה.
מה שקורה היום, בהקשר זה, הוא שיאו של תהליך הסתה שהחל לפני אלפי שנים, שבו הוצא מהקשרו עקרון יסוד מקיף, הנוגע לרוח האדם ולנפשו של כל בן אנוש, והוא מידת הרחמים(*). כשמדובר בתהליכים הנוגעים לשיפוט הולם, מהווה רגש הרחמים סכנה ידועה לצדק, באשר הגזמה בשימוש בו עלולה להאפיל על אורו של השכל ולהביא לליקויי שיפוט חמורים. ואכן, רחמים מוגזמים, הפועלים באופן דוגמטי, הם מה שמכשיל את שיפוטו של העולם ביחס לישראל.
במקרה המסוים של ישראל, מצטרפת לשיפוט העולמי גם תשתית שהוכנה במשך דורות רבים על ידי הנצרות דרך האגדה האנטישמית העממית של עלילת הדם, המאשימה את העם היהודי ברצח ילדים למטרות פולחניות. לפיכך, מהווה האשמתו של עם ישראל ברצח ילדים כבר מסורת היסטורית שקנתה האנושות כולה מן העולם הנוצרי. בהקשר זה, מוצא העולם הערבי-מוסלמי לנכון להשתמש בדבר בשל התועלת שהדבר מביא לו, על אף שמדובר באגדה נוצרית במקורה.
העובדה שגל ההאשמה נגד ישראל מחוזק, בהקשר זה, על ידי העולם המערבי-נוצרי, שהרחמים הם בין הערכים הראשיים השולטים בו, ביחד עם קיומה של אנטישמיות, מסביר מדוע נוקט חלק זה של העולם בגישת ה"איפה ואיפה" כלפי הסכסוך במזרח התיכון; זה בא לידי ביטוי בכך שבזמן שבו ישראל מואשמת בהריגת ילדים בעזה על אף שאין היא מתכוונת לכך, אין העולם המערבי מתרשם מסבל ילדי שדרות, הנובע מכך שהתקפותיהם של אויבי ישראל מכוונות ישירות אל אוכלוסיה אזרחית.
ודווקא בהקשר זה מצער למצוא כי דווקא גישת החמאס ודומיו כלפי נושא הילדים היא הגישה המעשית, המציאותית והנבונה יותר בסכסוך מאשר הגישה הרגשנית המערבית; דווקא אויבי ישראל הרצחניים והאכזריים, אשר אינם רואים שום הבדל עקרוני בין חמושים ללא חמושים, בין חיילים לאוכלוסיה אזרחית, הם המחזיקים בגישה ריאלית; שכן כאשר הם הורגים במכוון ילדים, זקנים ונשים, משתמשים בילדים כבמגן אנושי ומבצעים עוד רבים ממה שמוגדר במערב "פשעי מלחמה", הם מבטאים גישה ריאלית, אשר רואה בכל בני האדם משום "ילדים"; ואכן, האם יכול מישהו להפריך את עובדת היותם של כל בני האדם, נשים או זקנים, חמושים או אזרחים, בשלב הראשון של חייהם – ילדים?
(*)לשונית, זוהי הסיבה שבגללה קשורים בלשון מושג הרחמים והרחם, שהוא החלק בגוף הנשי שבו גדל התינוק כשהוא מוגן מן העולם החיצון.