מכתב לח"כ דנון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 894
מכתב לח"כ דנון
על הדרך לגיהנום
דני היקר שלום,
רוצה אני להתייחס במכתבי זה להצעתך להקמת רשות לטיפול ברשת החופשית. למדנו מהתקשורת כי על פי הצעתך תוקם על ידי הממשלה רשות שתשגיח על הרשת החופשית; לפיה, הממשלה תמנה מועצה בת 15 חברים שתוכל לסנן אתרים ברשת החופשית (האינטרנט) ותשגיח שלא יתבטאו בה בעיות פליליות ולא מוסריות שעלולות לגרום נזק לציבור, כמו באתרים פדופיליים ובאתרים שמסכנים את בטחון המדינה.
כך עולה מהצעת חוק חדשה ומפורטת בת 19 עמודים שהגשת. לפי דבריך, הרשות תוקם כתאגיד, ותהיה אחראית לתיאום הפעילויות והמדיניות של המדינה בתחום תשתיות האינטרנט והאבטחה המקוונת. במסמך שחיברת הוגדרו פרטים כדרך בה תוקם הנהלת הרשות, כי זו תכלול מועצה בת 15 חברים, שתתכנס לפחות אחת לחודשיים ותעמוד בראש הרשות. חברי המועצה ימונו על ידי הממשלה, בהמלצת שר התקשורת, ולאחר התייעצות עם גופים אקדמאים שונים. תקופת הכהונה של המועצה תהיה ארבע שנים, ולא יהיו חברים בה חברי כנסת או עובדי מדינה.
בראיון אמרת כי "יש המון גופים שמטפלים היום בנושא של האינטרנט, אבל אין גוף אחד שמרכז את זה. צריך שיהיה מישהו מלמעלה שיסתכל על זה, לא יתערב, לא יחסום, ולא יכנס לתכנים". כמו כן אמרת ש"חשוב שיהיה פיקוח ציבורי וקריטריונים... כי איגוד האינטרנט הוא עמותה שלא כפופה לאף אחד". לגבי תכניותיך נמסר לנו כי "בשלבי העברת הצעת החוק ובהעברה לוועדות תקפיד על הניסוחים ותתקן אותם על מנת לשמור על כוונות אלה, וכי תתייעץ עם איגוד האינטרנט, שר התקשורת וגופים שונים כדי לקבל הערות." בסוף המאמר שעסק בהצעתך הרגעת אותנו ש"זה לא יהיה הליך מהיר, כי זו הצעה גדולה. המסך לא יוחשך בחודשים הקרובים."
אבל זה לא מרגיע אותנו בכלל. למעשה, זה מאד מאד מפחיד אותנו כי, כידוע לרבים, הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. כדאי שתדע כי אין דרך בטוחה יותר לגיהנום חברתי מאשר כוונותיהם הטובות של אנשים טובים כמוך. למעשה, בגלל כוונותיהם הטובות של נבחרי ציבור החפצים לסייע לאזרח הישראלי שקועה היום כל החברה הישראלית עד צוואר בביצה ביורוקרטית שאיננה מאפשרת להם לנוע מחמת עומס הכללים, התקנות והחובות המושתים עליהם.
זה ברור מהצעתך המפורטת כי יחד עם זה שאתה מעוניין לפתור בעיות רבות וקשות המתגלעות ברשת החופשית אתה מודע לקשיים הטכניים של הפיקוח שאתה מציע וכי אתה נזהר ביותר שלא להשתולל, בהקשר זה, כפיל בחנות כלי חרסינה. לכן אתה מציע שורה של צעדים זהירים ומתואמים עם כל מי שלדעתך מהווה חלק מהמערכת שעליה אתה מתכנן להשגיח. כך, לכאורה, נראית הצעתך כזו המכוונת לטובת הציבור וגם כעבודה מוקפדת ומושקעת שתבעה משאבים לא מבוטלים להכנתה. מה, אם כך, יכולה להיות הבעיה בהצעה מסוג זה?
קודם כל, טמונה הבעיה בהנחה העקרונית שעליה היא מבוססת: ברעיון שתפקידה של המדינה / הממשלה הוא להטיל על תנועת החיים של האזרח פיקוח כדי להגן עליו. זה ברור כי אתה אינך הראשון (ולדאבון הלב גם לא האחרון) בבית הנבחרים הישראלי שעושה שימוש בהנחה זו. רבים הם הח"כים שרואה בה את יסוד תפקידם במוסד הכנסת, ויש גם כאלה שמתוך החזקה בכשל זה מודדים את פעלם של הח"כים לפי מספר הצעות החוק שהם מגישים. כל זה איננו משנה את העובדה הראשית שהיא שהנחה זו איננה נכונה: אם יש לאיש ציבור במדינת ישראל ענין להגן על בוחריו זו אינה הדרך.
קודם כל הבעיה היא בכך שהצעת חוק מהסוג שאתה מעלה היא קודם כל כזו שפוגעת בחופש; היא מטילה בהכרח על אזרחים רבים מגבלות שינבעו מהצורך להפעיל את המערכת הפיקוחית שאתה מציע, שבראשן המטלה שבחיובם להעביר את החומר שבו הם עוסקים ברשת מתחת לעינה המפקחת של רשות ציבורית. בהמשך לכך, גוררות כל הצעותיך הנלוות להקמת רשות זו הוצאות משאביות עצומות הכרוכות בהוצאה לפועל של כל הפעולות הקשורות לפרוייקט כזה, החל מהענקת משכורות לאלה שיכשירו את הקרקע לפעולתו עוד לפני שיוכנס לפעולה וכלה בעשרות, מאות ואולי אלפי הממונים שיצטרכו לשאת בעולה של מערכת פיקוח כזו.
בהקשר זה, הרשה לי לשאול אותך באם חשבת על העולם העצום שאתה בורא יש מאין בהציעך הצעה מעין זו? החל מעולם הטפסים, שינבע מכך שכל הצעה למהלך פיקוחי כזה תחוייב ברישום, תיוק ואכסנה, אשר יצטרכו להיות, כולן ביחד וכל אחת מהן בנפרד, פתוחות בפני עצמן לביקורת ציבורית, לעיון שוטף של הציבור ושל אנשי המקצוע שיגויסו לעמול במסגרת מבצע פיקוח כזה? ומה עם הכנה, הפעלה ורישום של ההיבט המשאבי של הנושא? באיזה נפח הוצאה של כספי ציבור מדובר? בכמה פקידים, חדרי איכסון ומשרדים ממשלתיים, מחלקות וסניפים יהיה מדובר כדי להשתלט (אם ניתן, בכלל) על המרחב העצום של התנועה שקיימת ברשת החופשית?
ומעל לכל, האם חשבת על השאלה: מהי זכותך להעמיס את כל המשא הזה על האזרח הישראלי?
כי האמת היא שאין לך – ולאף איש ציבור - זכות כזו. כאמור לעיל, לא נבחרת כדי לפגוע באזרח אלא כדי להגן עליו. בעובדה שח"כים רבים מוצאים לנכון להתערב בחיי האזרח יש רק משום עדות לכך שהפרלמנט הישראלי חולה מבחינה רעיונית, אך לא משום הוכחה לזכותו של איש הציבור לעשות כך.
זה נכון כי מאז קום מדינת ישראל עושה הממשלה כחפצה בחייו הפרטים של האזרח ומתערבת בניהול הכלכלה, החינוך והתרבות שלו. אך אין צורך ביותר מן הבעייתיות שקיימת במצבם של הכלכלה, החינוך והתרבות הישראליים כדי להעיד על חוסר יעילותה של הריכוזיות הממשלתית. שלא לדבר על אי קיומה של עצם זכות ההתערבות הכפייתית בידי הממשל. בהתערבות זו של הממשל בחייו הפרטיים של האזרח יש משום אי מוסריות חמורה, המתבטאת גם, בין היתר, בבורות ובחוסר הידיעה היסודיים של נבחרי הציבור הצעירים לגבי מגבלות זכות הפעולה שלהם לגבי האזרח.
אם חפץ אתה באמת בטובתו של האזרח שומה עליך לדאוג לקיומו של חופש שיאפשר לו להשגיח בעצמו על חייו מפגיעה. לצורך זה אין יעיל יותר ממנגנון הפיקוח העצמי של השוק החופשי. במיוחד בהקשר של הרשת החופשית, יכול אתה ללמוד משהו מארגונים דתיים, המציעים בשוק תוכנות סינון תכנים. מהם אתה יכול ללמוד משהו על כלכלה חופשית ועל מתן כבוד לבחירתו של אדם להשתמש במשאביו מבלי לכפות את דעתו על בני אדם אחרים. כח"כ, עליך לדאוג לכך שכל חשד לפשע או לעבירה נגד הציבור המגיעה אליך תטופל במסגרות החוק והמשפט העומדות כבר לרשות האזרח – ובהקשר של מערכות הממשל הקיימות, כדאי שתעשה כל שביכולתך לייעל את פעולתן, להביאן לחסכון משאבי ולא להוסיף עליהן, להגדילן ללא הצדקה ולנפח אותן ללא גבול...