אלימות ממוסדת

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 936

 

אלימות ממוסדת

 

משוחחים הרבה על בעיות האלימות הגואה בתוך המשפחה - נגד נשים, ילדים וכו' ומתייחסים לענין כאל דבר שלילי מובנה שיש להתריע עליו ולחסל אותו, כשהנחת היסוד היא הפעלת כוח כפתרון נגד אלימות - אך איש איננו תר אחר יסוד הבעיה, אחר השאלה הבלתי נמנעת: מהו מקור האלימות?

האם אין מקור האלימות בעובדה שהחברה שאנו חיים בה אלימה על פי חוק? שהאלימות ממוסדת בצורה שהיא מופעלת כל הזמן נגד אזרחיה של המדינה ועל ידיה. האם אין זה סביר שאדם שכל הזמן סובל מאלימות שמופעלת נגדו יקבל אותה אל תוך חייו כחלק לגיטימי של עולמו ויפעיל אותה היכן שהוא יכול על סביבתו הקרובה?

שהרי האלימות שמופעלת תדיר גם מחנכת לכך שיש וכדאי לפתור בעיות בדרך של אלימות - ובמיוחד כשהחברה הנתונה מחסלת בעקביות ובשיטתיות, דרך שליטתה באמצעי התקשורת ובמערכות החינוך, את האפשרות האחרת: פתרון בעיות בדרך השכל ועל ידי הידברות.

המקור לאלימות הוא טבעה ואפיה של החברה וזה מותנה במחשבה ששלטת בה, המבוססת על העקרון, המצביע על כך שהפסיכולוגיה של אדם היא, קודם כל, סך הרעיונות שלו - הפילוסופיה שלו. בהקשר זה, הפילוסופיה המדריכה את חברתנו היא פילוסופיה של אלימות: פילוסופיה שמאפשרת ומשרתת חוקי אלימות של המדינה העריצה כנגד אזרחיה.

הנחת היסוד הפילוסופית של גישה זו מקורה בבית מדרשו של הובס: ההנחה שהיחיד, אם לא יאיימו עליו בעונשים פיזיים, "ירסנו" אותו ו"יורו" לו את הדרך הראויה - לא יתנהג כראוי, שלבני-אדם יש נטייה טבעית לאלימות ובעיקר, שיש מה להרוויח מאלימות; אלה הם יסודות השיטה הרואה את הפתרון לאלימות באלימות גדולה יותר, ובהתאמה לכך, את הפתרון לאלימותו של האזרח באלימות המדינה.

למעשה ההיפך הוא הנכון, תרתי משמע - לא רק שהיחיד האנושי איננו אלים בטבעו ואין לו מה להרוויח מאלימות - כי אלימות, מטבעה, איננה מייצרת ועל כן איננה יכולה להיות רווחית - אלא שהמשפיע העיקרי על אלימות היחיד היא אלימות השיטה המדינית המושלת בו בכוח האלימות. רעיון זה הוא אבי המדינה האלימה.

המדינה היא המקור הראשי של האזרח ללימוד האלימות ומבנה המדינות הקיימות גם מנציח את האלימות כפתרון סכסוכים, שכשהם נראים פתורים הם אינם; למעשה, לא רק שחוזי השלום שבין מדינות אינם כאלה אלא, במקרה הטוב, הם חוזים של הגנה הדדית זמנית ומהווים כל העת תשתית להפרה ולסכסוכים עתידים, אלא שמצב השלום בין מדינות הוא, בימינו, מצב ממוסד של הסכם התעללות באזרחים שהושג בין שתי כנופיות שהסכימו על פעולה נגד נתיניהן במסגרת הסכמים הדדיים בין כנופיות אלימות על תחומי שליטתן.

ולכל זה חשוב להוסיף את הדיוק שמפריד בין אלימות – שמשמעה יזימת פגיעה בזכויות האדם – לבין הפעלת כוח צודקת, שמתבקשת כהגנה עצמית נגד אלימות.