זכויות אדם ואחרות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 961
זכויות אדם ואחרות
בעידן האחרון מרבים אנו לשמוע – במיוחד מאויבי ישראל השונים – על כך שישראל מפרה זכויות האדם. לעתים קרובות מדובר בטעויות הגדרה שבמסגרתן מה שמוצג כזכויות אדם אינן כאלה ולפיכך לא מדובר בדבר שיש מה לדאוג בגינו. בהקשר שבו יכולים להיווצר בלבולים שונים מסביב לסוגי הזכויות שקיימים ברשות בני אדם, שבו לא כל אחד יכול להיחשב כמומחה לנושא, יש לדעת שלא כל זכות שברשות אדם היא זכות אדם. אך עקרון אחד יסודי חייב להישמר ולהנחות כל דיון פוליטי בזכויות יסוד וזהו עקרון זכויות האדם . המאפיין זכויות אלה הוא שמדובר בזכויות האדם שאינן זכויות שניתנות על ידי בני אדם לבני אדם אחרים, ואפילו גם לא על ידי אדם לעצמו, אלא הן זכויות שיש לאדם מתוקף קיומו, כלומר מן המציאות (או, במונחים דתיים מן האל) ו/או מן הטבע.
בשל היותן של זכויות האדם בחזקתו מתוקף טבעו אין הוא יכול לשנותן או לפסול אותן. לפיכך בזכויות אלה אין לפגוע ואין לגביהן ויכוח פוליטי: כל הדיונים האחרים בנושא זכויות נוגעים לשאלות כמו "האם מגיעה הזכות?" והכוונה לזכויות כמו בחירה, אזרחות, ממשל, חברות וכו' אבל לא לזכויות אדם. יש רק מצב אחד שבו יהיו זכויות האדם בסכנה והוא באם בוחר אדם זה לסכן את זכויות האדם של אדם אחר או לאיים עליהן. זה המצב שיש לציינו לגבי מלחמת האוייב נגדנו, המהווה מלחמה על שלילת זכויות האדם שלנו ובראשן הזכות לחיים ולקנין, כי הוא איננו מכבד אף אחת מזכויות האדם שלנו. אנחנו, לעומת זאת, כבני אדם ו/או יהודים איננו מערערים על זכויות האדם של הערבי, גם אם הוא תושב הארץ, כל עוד הוא איננו פוגע בזכויות האדם שלנו.
זכות הקנין, שהיא זכות אדם יסודית, חלה על כל מה שאדם קנה באמצעות מאמציו. אך הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל הוא מקרה מיוחד: היהדות רואה את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כזכותו היסודית אך לא ניתן לראותה כזכות אדם, כי היא מותנית באמונה בכך שהאל העניק אותה לעם היהודי, מה שהופך, אוטומטית למקרה פרטי ביחס לאנושות; גם בהגדרה היהודית מצב הקנין בהקשר זה הוא מותנה; זכות הריבונות על ארץ ישראל איננה זכות אדם, כי היא מותנית בהתנהגות מוסרית. היהדות עצמה מלמדת אותנו שאם איננו מוסריים גם אנחנו נגורש מארצנו. המוסריות היא תנאי - גם ליהודים - לרכישת זכות בעלות על הארץ ולכל אדם באשר הוא יש זכות על מה שרכש ביושר.
זכויות האזרח, שאינן זכויות אדם, נוגעות למדינה מסוימת ולהסכמים שעשו אזרחיה לגבי מי שיוכנס למסגרת האזרחית בה. בכל העולם אין רוכש הקנין מקבל גם זכות אזרח באופן אוטומטי. כל אדם הוא בעל זכויות אדם אך אין זכות האזרח המקומית נוגעת או פוגעת בזכות האדם שלו.
בזמן שזכויות האדם הן תוצאה של מעמד אנושי, זכויות האזרח כפופות לנוהג ולהסכמה מקומיים. מושגים כמו "זכות אזרח" או "תושב" נובעים מהעובדות הפוליטיות הנוגעות לכך, כלומר לתשובה על השאלות אם האדם שבו מדובר באמת עונה נכונה לתביעות המשתמעות מהגדרת זכויות אלה, כלומר באם הוא באמת אזרח או תושב. ערבי שהוא תושב ירושלים, למשל, אם הוא מתגורר בה מזה שנים רבות (שניתן להחליט לצורך הענין כמה) הוא תושב. אם הוא אזרח תלוי הדבר בצורת ההגדרה של אזרחות במסגרת המדינית הנתונה. אזרחות ניתן להתנות באורך זמן אך יתכן ויהיה מדובר בהתחייבויות. למשל, אם מחליטה מדינת ישראל לתת אזרחות רק למי שמצהיר לה נאמנות ו/או נשבע לה אמונים, אז רק מי שיקיים תביעה זו יוכל להיות אזרח בה.
גם הזכות להיות שייך לעם תלויה באובייקטיביות המושג "עם" ובשאלה "האם העם שאליו טוען אדם להשתייך קיים במציאות?" עוד לפני בירור מפורט לגבי שייכותו אליו. בהקשר זה, "עם פלשתינאי" הוא ישות שקיומה במציאות לא הוכח עפ"י אמות מידה מציאותיות - והעובדה שרבים מסכימים עליה איננה מהווה הוכחה לקיומה המציאותי.
דבר זה יהיה נכון לגבי כל טענת זכות לערך כלשהו - שהמקום המתאים ביותר לברר אותה הוא בית משפט הנוהג עפי אמות מידה מציאותיות ולא עפ"י גורמים שרירותיים, סובייקטיביים ו/או פוסט מודרניסטיים.