זכויות האדם, הכלל והפרט
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1022
זכויות האדם, הכלל והפרט
זכויות האדם הן, ביסודן, זכויות האדם היחיד. עם זאת, אין ניגוד או סתירה בין זכויות האדם של היחיד לבין זכויות האדם של הכלל, ובמיוחד לא כשמדובר בחברה מוסרית אחת. למעשה, יש חפיפה הכרחית בין סוגי זכויות אלה.
כל התייחסות לזכויות בהקשר של מושג המציין חברה אנושית המאחדת שני בני אדם או יותר, כמו משפחה, שבט, עם, אומה, חברה מסחרית, הסכם קיבוצי וכיו"ב מתייחסות לסך הזכויות של החברים היחידים בקבוצה נתונה. למשל: השטח שבידי עם מסויים הוא סה"כ השטח השייך לבני האדם היחידים הכלולים בעם זה. לכן, עקרונית, גם אם מסכימים בני עם מסויים על כך שקבוצה נבחרת מתוכם תנהל את עניני השטח שלהם, השטח שנמסר להנהלה זו הוא, במקורו וביסודו, שטח פרטי, השייך, קודם כל, לבני האדם היחידים אשר הסכמתם למסרו לניהול נעשתה במסגרת זכויות האדם שלהם.
בחברה אנושית מוסרית אין ניגודי ענינים בין האזרחים היחידים, כל אחד מבני האדם היחידים הכלולים בחברה מחזיק ברכוש פרטי שהשיג בצורה מוסרית. והוא מוסר רכוש זה או חלק ממנו לצורך שימוש משותף, כפי שנעשה כהשקעה בכל שותפות.
בחברה מוסרית, השומרת על זכויות האדם של היחידים הכלולים בה, נמסר חלק מהרכוש הפרטי לידי אנשי הממשל כחלק מעיסקה הנעשית בין בני אדם יחידים מסויימים לאחרים, הפועלים כסוכנים לצורך הוצאה לפועל של שירותים. אין הבדל עקרוני בין שירות בטחון, צבא, משטרה ובתי משפט – לשירותי נקיון, כביסה, מזון או מחשבים: כל המעורבים הם אנשי סחר הנותנים ומקבלים ערכים זה לזה על יסוד הסכם הדדי, המבוסס על רכוש פרטי שהושג שלא על ידי פגיעה בזכויות אדם.
כפי שהראתה אין ראנד, עפ"י החוק הלוגי הידוע כחוק אי קיום האמצע (או "השלישי הנמנע"), יש, באופן יסודי, שתי דרכים שבהן יכולים היחסים החברתיים בין בני אדם לבוא לכלל קיום: א. באופן מוסרי, כלומר חפשי, על יסוד הסכם הנעשה מתוך הסכמה הדדית של המעורבים בפעולה המשותפת. ב. באופן לא מוסרי, מתוך כפיה וללא הסכמה של המעורבים.
בתא המשפחתי, כמו בגוף החי, יש התאמה בין היחיד והחברה ובין האיבר לגוף כולו. חברה בריאה היא כזו שבניה בחרו מרצונם להיות כמשפחה או כגוף חי – ובחירתם זו היא גם המהווה עדות מתמדת לחופש השורר בה.