ליפול בין הזכויות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 791

ליפול בין הזכויות

עולמנו נתון במצב של כיבוש רוחני, כאשר הכובשים משתמשים נגדו בנשק של מושגים הנובעים מעולם שיח הזכויות, המציג את עצמו ככזה הדוגל בדאגה לזכויות האדם אך, למעשה, מטעה חלק גדול מהאנושות בכך שהוא מסתיר בדבריו מגמה העויינת את האדם. רמאות זו מצליחה ביחס ישר לאי הבנתם של בני אדם בימינו את נושא הזכויות בכלל ואת ההבדל בינן לבין זכויות האדם בפרט.

יש מי שמרוויח מבלבול מושגים, במיוחד אם בלבול זה מאפשר להסתיר את ההבדל בין זכויות עובדים וזכויות אדם. בעולם שולטים היום משגים בנושא החשוב של זכויות האדם – ואלה משפיעים על כל הפעילות הפוליטית העולמית במידה כה רבה עד שלעתים במסווה של פעולה לתכלית הגנה על זכויות נפגעות דווקא זכויות אדם יסודיות.

זה קורה כאשר במדינות עריצות, סוציאליסטיות וריכוזיות מוציאים משאבים מידי בעלי רכוש במטרה מוצהרת לסייע לשכבות חלשות ולמעשה פוגעים, על ידי כך, ביצרנים, במעסיקים, בפועלים הפשוטים ובכלכלה כולה – מה שפוגע, בסופו של דבר, גם במיעוטי היכולת.

ערבוב מבלבל בין זכויות עבודה לזכויות אדם גורם לכך שהערך המוחלט, האוניברסלי, הבלתי ניתן לערעור של זכויות האדם, מיטשטש בחברה, באמצעות "היכבשו" על ידי ערכים חברתיים מוסכמים, מוגבלים ומסויימים כמו זכויות פנסיה, הבראה ודמי מחלה. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שבאותה כתבה שבה עוסקים במקרים פרטיים שבהם פוגעים בהסכמי עבודה מופיעה גם תביעה של האגודה לזכויות האזרח, מה שיוצר בלבול בין זכויות האדם, האזרח והעובדים, שגם הם מוגדרים, לצרכים פנימיים, כבעלי זכויות מיוחדות, במיוחד אם הם שייכים לקבוצת אוכלוסיה מסויימת (תלוי במדיניות הפנים).

ערבוב זה מבלבל את המעורבים, אשר, בסופו של דבר, עלולים לקבל את הרושם שתשלום לעובד על זמן מחלתו – מה שיכול להיות (או לא) הסכם הקשרי של משרה מסויימת זו או אחרת – הוא ביטוי של זכות אדם יסודית. מנקודת מבט סוציאליסטית – במקום שבו זוהי התפישה השלטת - נוטה ההדגשה על הזכויות להדגיש באופן קבוע את הצד של המועסק, כאילו הוא בעליהן של זכויות, על חשבון המעסיק, אשר אותו רואים, בדרך כלל, כחסר זכויות. דבר זה גם הוא מוסיף לערעור תפישת זכויות האדם, אשר, במקורה, אינה מתחשבת ב"מעמדו" הכלכלי של האיש שבו עסקינן, כפי שעושה הגישה הסוציאליסטית.

מדיניות הרווחה ונושא הזכויות

מנקודת המבט של האידיאולוגים של מדינת הרווחה של זמננו, יש לכל אזרח המועסק בכל בית עסק זכויות מסויימות הנוגעות להיבטים שונים בחייו; זכויות אלה יכולות לנבוע ממצבו הכלכלי, הבריאותי, ממינו, ממקום מגוריו, מגילו ועוד – וכולן יכולות להיתפש כזכויות אדם, אם בחברה הנתונה אין הבחנה מפרידה בין סוגי הזכויות. בהקשר זה, יש לציין כי המכשיר העיקרי שבאמצעותו מבצע הממשל במדינת הרווחה את יישום האידיאה הסוציאליסטית של ה"חלוקה מחדש" של ההון הציבורי הוא מיסוי – אך חלקים גדולים ממיסוי זה מושתים על השכבות החלשות – ובמיוחד מיסוי עקיף, אשר מושת על מוצרים בלי קשר לזהות המשתמשים בהם. לא מן הנמנע, בהקשר זה, כי הממשל מטיל על בעלי הכנסה נמוכה עול נוסף על קשייהם הרגילים. בכל מקרה, מיסוי כזה הוא פגיעה בזכויות האדם היסודיות של כל האזרחים ובעיקר בזכות הקנין.

מהן זכויות האדם?

בניגוד לסוציאליזם, המתבסס על תיאוריה של "מלחמת מעמדות", הממיינת את בני האדם בחברה על פי השתייכותם לשתי שכבות כלכליות ראשיות: בעלי הון ופרולטריון, תפישת זכויות האדם היא בת לגישה פוליטית הרואה את כל בני האדם כבעלי זכויות מטפיסיות שוות. מושג זכויות האדם הוא, במקורו, מושג פילוסופי פוליטי, ששרשיו במאה ה18. הוא מבטא את היות האדם – כלומר כל אדם יחיד - בעל זכויות טבעיות שאין לשללן ממנו. גישה זו ביססה כמה מהתעודות החוקתיות החשובות של העולם החדש, שהנודעת שבהן היא החוקה האמריקנית, המצהירה על זכויות אנושיות טבעיות אשר אינן ניתנות לשלילה. רבים מניחים בחוקה זו, אשר קיימת עד היום, את הסיבה לחסנה המוסרי והכלכלי של ארה"ב מאז הקמתה.

שנים רבות מאוחר יותר הצהירו ארגונים רבים ושונים – וביניהם האו"ם – על דאגתם לזכויות האדם, אף כי בהגדרותיהם זכויות אלה לא הקפידו פילוסופית על הגנה על חלק מהזכויות שעליהם הגנה חוקת ארה"ב, ובכלל זה זכות הקנין, הנתפשת כזכות יסוד ראשית על ידי החוקה האמריקנית אך פחות מזה על ידי ארגונים אחרים, אשר במסגרת גישתם הדאגנית-במוצהר הם פועלים בניגוד לזכות זו.

בדור או שניים האחרונים נתקבלה בחלק מן הציבור הגישה אשר אינה רואה סתירה בין פגיעה בזכויות הקנין האנושיות לבין הגנה על זכויות האדם. דבר זה מאפיין את גישתם של חלק גדול מהמדינות ומהארגונים הקיימים בעולם של היום; אלה מצהירים על פעולה לצורך הגנה על זכויות האדם מחד אך מאידך פוגעים דרך קבע בזכות הקנין האנושית. הסוציאליזם נותן את הקרקע ליישום גישה זו בצורה שנדמית כתואמת את ההגיון וכמעט כל מדינה סוציאליסטית חוטאת בסתירה זו על ידי מיסוי שמטרתו המוצהרת סיוע למצבן הכלכלי של שכבות חלשות. בחלק ממדינות אלה פוגע המיסוי בכלכלה ואף יוצר עוני. זהו המחיר של אי ההבנה לגבי הסתירה בין זכויות האדם לזכויות החדשות שהמציאו הסוציאליסטים: זכויות העובד.

זכויות העובד מהן?

הסוציאליזם שולט היום כמעט בכל מדינות העולם החפשי – גם בארה"ב. זהו הרעיון היסודי שבשלו מנכים חלק מהכנסות היצרנים לטובת מטרות לאומיות, כלומר לטובת ה"שכבות החלשות". לצורך מיקוד סיועו לשכבות אלה יצר הסוציאליסט מושגי זכויות חדשים, מסויימים, המגדירים זכויות אשר אינן עולות בקנה אחד עם זכויות האדם המקוריות, באשר לא כל אזרח במדינה זכאי להן.

לצרכיהם מגדירים התורמים לזכויות אלה את הזכויות האלה באופן כללי כזכויות עובדים, והן כוללות פנסיה, הבראה, דמי מחלה, שעות נוספות וכיו"ב. למעשה, מדובר בפרטים המהווים חלק מהסכמי עבודה, אשר אין איש הפועל כדי להבחין עקרונית ביניהם לבין זכויות האדם, כי מדובר בתוצר פעולה של ארגונים אשר דואגים, בהקשר זה, לעובדים ולא למעבידים, כפי שניתן ללמוד, למשל מן המאמר הבא:

עושק מורשה: המנקים במשרדי הממשלה לא מקבלים זכויות

המאמר מאת טובה צימוקי ודוד רגב ("ידיעות אחרונות" 12.3.06) מתריע על כך ש"90% מעובדי הנקיון המועסקים באמצעות קבלנים במשרדי הממשלה אינם מקבלים זכויות בנושאי פנסיה, הבראה, דמי מחלה ושעות נוספות... עובדים רבים מקבלים שכר חלקי או שאינם מקבלים שכר על עבודתם"

כמו"כ מתריעים הכתבים על כך ש"הנתונים הקשים עלו מבדיקה שערכו אנשי המרכז לחינוך משפטי קליני ולזכויות אדם באוניברסיטה העברית בירושלים..."

"...ובתוך כך, האגודה לזכויות האזרח טוענת בתביעה שהגישה כי משרד מבקר המדינה וחברת השמירה סער מתנערים מאחריותם לזכויותיו של מאבטח שהועסק במשרד."

יש לשים לב לדרך שבה מעורבים בנושא, המתייחס לזכויות עובדים, ארגונים שעוסקים בזכויות אדם ובזכויות אזרח, אשר עניני תנאי עבודה אינם אמורים להיות כלולים בהם. כאילו כדי לסבך עוד יותר את נושא הזכויות, מוסיפים כותבי המאמר:

לאחרונה אנו שומעים על הקמת משרד לזכויות האזרח הערבי. בישראל, זוהי ערובה להפרדה בין זכויות הערבי ליהודי. מכיוון שקיים במדינה שויון אזרחי, אין משמעות בהקמת משרד דווקא לזכויות האזרח הערבי.

אין ספק שניתן להבין מגישה זו כי כשמדובר בזכויות, רואים הכותבים צד שווה בין כלל הזכויות באשר הן, מה שמרחיק את בעלי הזכויות, לפי תפישת המגדירים, מזכויות האדם באשר הוא ומחייב לשפוט כל הקשר מסויים לגופו, בלי לקשר אותו לשום זכות מחייבת מלכתחילה.

החדרת זכויות ההעסקה של עובדי הקבלן לנושאי זכויות האדם והאזרח ואח"כ לנושאי זכויות הערבי והיהודי הן ערובה לטשטוש יסוד מושג הזכויות; בזמן שמושג הזכויות המקורי – זכויות האדם – נשען על הזיהוי הפילוסופי של הוגי המאה ה18 לגבי זכויות האדם באשר הוא אדם, התפישה הסוציאליסטית מעניקה זכויות לבעלי מעמד כלכלי חלש – או לכל בעל חולשה או אפיון, כמו נכה, ילד או אשה; כל אלה יכולים להיות בעלי זכויות מיוחדות במדינה בת זמננו – ולפיכך לזכות בנתח מהתקציב הכללי.

התפישה הרווחת בזמננו לגבי אחריות המדינה היא מקיפה ורואה את הממשל כמי שאמור לספק את צרכיהם של נחשלים ולא רק. התפישה בת-זמננו רואה את המדינה כמגן האזרח באשר הוא וכמנגנון שאחראי על "חלוקה מחדש" של ההון הכללי.

עדיין מתחמקת מאחריות

במאמרה זה רותי סיני ("מרקר" 2.3.06) מבטאת את ההשקפה על אחריות המדינה, בהקשר של המאבק על זכויותיהם-לכאורה של עובדי הקבלן. שוב מעורבת בענין האגודה לזכויות האזרח, אשר מוצאת לנכון להתערב במה שהוא סכסוך פועלי, תוך הצגתו כפגיעה בזכויות מטעם המדינה:

"האגודה לזכויות האזרח לקחה על עצמה את המבצע (עושק מורשה) משום שהמדינה מסרבת בשיטתיות זה שנים לדאוג למימוש זכויותיהם של עשרות אלפי עובדי הקבלן במשק."

"המדינה פועלת תוך ניגוד אינטרסים מובהק – היא המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלן, וגם אמורה לאכוף את החוקים שמגינים על אותם עובדים" "...המדינה מנעה כל נסיון לשפר את המצב. האוצר טירפד לפני חדשים אחדים הצעת חוק שיזם הפורום להטיל אחריות שילוחית על המעסיקים... ההצעה ...קבעה שעובד שלא קיבל שכר מקבלן יוכל לתבוע את הכסף מהמעסיק שאצלו עבד."

"שאלת האחריות השילוחית היא לב לבו של כל נסיון אמיתי להגן על עובדי קבלן. סירוב הממשלה לקבל על עצמה אחריות לעובדים אלה תרוקן מתוכן במידה רבה את החוק החדש."

במאמר מסוג זה ניתן להבחין שוב בכך שהוא נשלט לא רק על ידי תפישת זכויות מסויימת שיש לקבוצה חלשה (עובדי הקבלן) אלא שהוא רואה את הממשל כאחראי היסודי לטפל בבעיותיה של הקבוצה או, באופן מסויים, במה שהמאמר מציג כזכויותיהם של חבריה. העובדה שהאגודה לזכויות האזרח מצאה לנכון להתגייס לצורך טיפול בנושא מעידה על המידה שבה בישראל של היום לא רואים שום הבדל עקרוני בין זכויות אזרח לזכויות עובד – שלא לדבר על זכויות אדם, אשר אין במאמר שום סימן לכך שהן מוגדרות כהלכה. זהו, למעשה, המצב הכללי השולט היום בתחום הזכויות, כאשר מדובר בארגונים המתיימרים להגן על נפגעים בתחום זה.

כשל רעיוני זה מגיע מיסודות התפישה הסוציאליסטית. במסגרת גישה זו נעשה הקשר בין תביעותיהן של קבוצות חלשות למימוש זכויות האדם, מבלי שנעשתה הבחנה ראויה בין שני סוגי הזכויות הללו. דוגמה לכך ניתן לראות בכתבה העוסקת באופן ישיר בסוציאליזם הקלאסי:

מוקדם להספיד את 1 במאי: הפגנות בישראל ובעולם

במאמר שהתפרסם ב"מרקר" ("הארץ" 1.5.06) דווח על הפגנות שנערכו השנה לחגיגת ה1 במאי. המאמר סוקר את ההפגנות ברוח זו בעולם כולו. הרי מספר חלקים ממנו:

"כ-300 בני נוער מתנועות נוער השומר הצעיר ובני הנוער הקומוניסטי הישראלי קיימו אתמול בתל-אביב את צעדת 1 במאי"

"דווקא בארה"ב, שאינה מורגלת בהפגנות לרגל 1 במאי צפויות היום הפגנות בלא פחות מאשר 200 ערים"

"בצרפת צפויות היום הפגנות ב-51 ערים ...בסימן נצחון הסטודנטים והצעירים על הממשלה"

"באנגליה יתקיימו הפגנות, בעיקר בלונדון, כאשר רבים מהמשתתפים יקראו להוצאת חיילי הממלכה מעיראק"

את הקשר לנושא שלנו ניתן לראות דרך העובדה שמבחינת הסוציאליזם העכשווי כל פעילות אנטי ממסדית בעולם קשורה, מבחינת המפגינים, לדיכוי זכויות כלשהן; הסוציאליסט רואה קשר בין הפרולטריון המדוכא לפוליטיקה הממשלתית של צרפת או אנגליה, כמבטאות את אוייב הפרולטריון. במונחים של ימינו, חקירה לעומק הרעיוני של המחאה תדלה, ללא ספק, את מושג ה"זכויות" כדבר שהפרולטריון שבו מדובר נפגע בו.

המפתח הרעיוני שבו מדובר, ואשר מציג את הקשר ה"זכותי", "מפוצח" ונחשף לשירותו של הקורא העברי במאמרו של יוסי שריד, נציג מובהק של האידיאה הסוציאליסטית, אשר פורסם לפני מספר חדשים:

דיוקנו של הצעיר כאדם זקן

במאמרו זה יוסי שריד (הארץ אפריל 06) משבח את פעילותם הפוליטית של הסטודנטים הצרפתיים אשר הצליחו לשכנע את הממשל הצרפתי בסדרת הפגנות שהם צודקים בתביעתם לזכויות מסויימת. כותב שריד, בין היתר:

"היה מרתק לעקוב אחרי מאבק הסטודנטים בצרפת ולראותם מכניעים את הנשיא וראש הממשלה... כמה יפה ומעורר לראות איש חשוב, מדושן, שמליונים של מפגינים צעירים גוזזים את מחלפותיו וראשו מותז בראש חוצות בלי גיולטינה."

"אפשר להתווכח על טיב התיקון בחוק התעסוקה... חשוב, שלציבור גדול אכפת, וגם אם הוא טועה – אכפת לו והוא נחוש במאבקו."

"הסטודנטים הצרפתים סבורים שהחוק החדש מרע את תנאי העסקתם. ...הם קמו ועלו על בריקדות. בצרפת עדיין מאמינים במאבקים."

"הסטודנטים בצרפת הצליחו כי לא יהססו לשבור את כלי השלטון... בגילם הם אינם מוותרים על חלומותיהם, ואין חלומות חינם. הם משתפים פעולה עם האיגודים המקצועיים הגדולים כי לעובדים ולסטודנטים יש סדר יום דומה ואינטרסים משותפים."

אין צורך בנימוק

אף כי המושג "זכויות" אינו מוזכר במפורש על ידי הכותב, המאמר נושם אותו. במונחים עכשוויים, זהו המושג המעודכן ביותר לציון זכאותם של קבוצות לערכים מסויימים, אף כי אין הסוציאליזם, כפי שהדברים באים לידי ביטוי במאמר, טורח לנמק את הסיבה לזכויות שעליהן הם נלחמים – וגם לא כותב המאמר. זה – חוסר הנימוק – הוא המאפיין הקבוע ביותר במשנת תפישת הזכויות החדשה של הסוציאליזם; זהו העקרון העובר כחוט השני בין כל הטענות המגוונות לזכויות של התובעים בני זמננו. בין אם מדובר בעובדי קבלן ובין אם מדובר בסטודנטים צרפתיים הנאבקים למען הוזלת שכר הלימוד למוסדות החינוך, בין אם מדובר בנושא פנימי של יחסי עובד-מעביד ובין אם מדובר בפוליטיקה בינלאומית, נראה לכותבים שדי בתביעה לזכויות כדי לממש את צדקתן.

הסיבה להיעדר הסיבות לתביעות המפגינים הסוציאליסטים הוא כי מבחינת התיאוריה הסוציאליסטית הסיבות ניתנו כבר לפני שנים רבות, בספרי מרכס. המרכסיזם הצהיר על קיומם של המקופחים ומה שמתעדכן אינו אלא שמות המקופחים העכשוויים. אך נראה שאיש בימינו לא טרח לבדוק מה הקשר והיחס בין מושגי הזכויות שבהם נפגעים פועלי הקבלן של זמננו לבין זכויות האדם. למפגינים די, לצורך פעולתם, במושג "זכויות".

"זכות" החיזבללה

הרוח הנושבת בתפישת הזכויות העכשווית איננה מדקדקת ב"קטנות" מסוג זה; ברוח הגישה הסוציאליסטית לזכויות, יש החשים כי די לטוענים לזכויות כלשהן בטענה כשלעצמה כדי להצדיקה, מבלי להזדקק לנימוקים מפורטים. ברוח זו התפרסמה לאחרונה בתקשורת כותרת ("ידיעות אחרונות" 3.10.06) בלשון זו:

החיזבללה: יש לנו זכות להתקיף את ישראל בשל המשך הכיבוש שלה ברג'ר

השימוש של החיבללה במושג "זכות" (בהנחה שזהו תרגום נאות של המושג מהמקור), בהקשר זה, מראה כי הארגון יודע מהי הטרמינולוגיה המקובלת על הפוליטיקאי של היום – וכי "זכויות" הוא המושג התורן שבו יש להשתמש כדי לבסס תביעה כלשהי. ברוח תפישת הזכויות העכשווית נראה לו גם כי כדי להצדיק את זכותו די בקשר שהוא עושה לכיבוש הישראלי ברג'ר. כותרת זו היא גם דוגמה לכך שהחיזבללה יודע כי המושג מקנה לכל מסר שלו אופי חיובי ומציג אותו תדמיתית במעמד של לוחם למען זכויות בניגוד לתדמית שלילית של "סתם" ארגון טרור.

כאמור לעיל, אין ארגון הטרור נצרך, כשהוא משתמש במושג הזכויות, לנימוק מפורט; די בכך שהוא מזכיר, באופן כללי, נושא שבו ניתן לעשות קשר של קיפוח כלשהו או פגיעה כלשהי בזכויות-לכאורה שלו, כדי לבסס טענה לזכות. זהו חלק מהמחיר שתרבות המערב משלמת בעימות עם אויביה על כך שלא טרחה להפריד בין זכויות האדם לבין ריבוי לא מוצדק של זכויות לכאורה, היכולות להופיע על הבימה הציבורית עקב כל שאיפה פוליטית לתביעה מצד נפגע לכאורה זה או אחר. מבחינה זו ישראל, הריכוזית-סוציאליסטית, משלמת כפליים: עליה לקחת אחריות גם על נתמכי כלכלתה וגם על נפגעי האוייב התוקפני, אשר מציגים את עצמם כבעלי זכויות אשר נתקפחו עקב מדיניותה. מבחינת משלם המסים הישראלי, יש צורך שיממן שני סוגי נזקקים: נחשלי חברתו הוא ונחשלי החברה הפלשתינית, המוגדרים שניהם, מבחינת אחריות התשלום שלו, כבעלי זכויות.

חבל שעם השימוש המרובה וחסר האבחנה במושג הזכויות, נופלים בעלי הזכויות האמיתיות בין הכסאות. ללא הגדרה איתנה ויציבה של מושג זכויות האדם על יסוד פילוסופי, לא ניתן להפריד בינן לבין זכויות האזרח, עובדי הקבלן וכו' – וכך קשה יהיה בעתיד הקרוב לחזות בהקמת חזית אמיתית של הגנה על זכויות האדם. כל עוד ללא תתבצע אבחנה כזו בני אדם ימשיכו לסבול פגיעה בזכויות האדם היסודיות שלהם, ובמיוחד בזכויותיהם לחופש ולקנין. סביר, עם זאת, שפגיעה בזכויות אלה לא תזכה – בשל חוסר ההפרדה הראוי - להתנגדות מצד ארגונים שתומכים בפגיעות כאלה בעצם מדיניותם השגרתית, כמו כל הממשלות ריכוזיות, העוסקות בפגיעה שיטתית מסוג זה כמדיניות מוצהרת למטרות סעד.