לזכור ולא לשכוח

לזכור ולא לשכוח

על הפשע נגד האנושות והאנושיות

אם יש פשע גדול יותר מדיקטטורה נאצית, סטליניסטית או קוריאנית זהו חינוכה של אומה שלמה להסכמה של כל עמה על כך שמותר למישהו – יחיד או רבים – לפגוע בזכויות היסוד של בני אדם, יחידים או קבוצות.

תוצאת הדבר הוא בדיוק מה שקיים במדינת ישראל בשנת 2004, כאשר הסכים עם שלם לכך שלובשי מדים יקחו אזרחים מבתיהם, יפקיעו ויהרסו את ישוביהם וישליכו אותם חסרי מקום מגורים, רכוש ועבודה הרחק ממקום מגוריהם. ואף אלה המתנגדים לגירוש האיום שבוצע על ידי הממשלה אינם מוחים על העוול ברמה עקרונית אלא מגבבים סיבות טכניות או דתיות שמציגות את הדבר כלקוי מבחינה מעשית על יסוד פרגמטי אך לא מוסרי ועקרוני.

ואלה אף אלה אינם מעלים על נס את האיסור האנושי על פגיעה באדם, את ה"לא תגנוב" וה"לא תרצח" הנמצאים ביסוד תרבותנו. זהו הפשע החמור מכל והזוועה האמיתית, שבהם אתה נתקל בכל פעם שאתה רואה את אדישותם של אזרחי ישראל האחרים לאירוע.

ונזכור את כולם – את בעלי הזכויות שנפגעו, את חסרי הסמכות והזכויות אשר פגעו - ואת מגיניהם ותומכיהם של המתיישבים-כביכול, אשר שכחו אותם בשעת מבחן.