בעיית החקיקה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 885
בעיית החקיקה
מערכת בתי המשפט במערב בכלל ובישראל בפרט והתנפחותם, הן מבחינת צמיחת כמותם של החוקים הנחקקים והן מבחינת משקלם המכביד, הגדל והולך, של תהליכי המשפט על הממסד הממלכתי, אומרת שיחסי אנוש בעולם במצב דרדור מתמיד. העובדה היא שמשפט מתרחש בכל נקודה שבה שני בני אדם לא הצליחו להסדיר ביניהם ענין כלשהו - אם בגלל מחסור בקריטריון של צדק ואם בגלל מחסור ביכולת תקשורת - אך המערכת המשפטית העולמית רחוקה מלספק את צרכי האנושות.
יש מצב חברתי אחד שבו כמו הוחלט כי אין הצדק יכול לטפל בו וזוהי הפוליטיקה – שהמשתתפים בה מסכימים על קיומו הקבוע של מצב של עימות סטטי, כאילו מדובר בויכוח עומד וקבוע שלא ניתן ליישב לעולם. עיקרון הפרלמנט המערבי מבוסס על הנחה זו, שיש בנמצא סכסוך קבוע מטפיסית ששום מדינה איננה יכולה להתחמק ממנו. במדינה חופשית באמת לא יהיה פרלמנט גם כי לכל בעיה חייב להיות פתרון מעשי וסופי וגם כי לא תהיה שום סיבה לקבוצות אנשים להתעמת באופן קבוע על עקרונות שלא קשורים אליהם ישירות, כפי שנהוג הדבר בחברה המודרנית.
קיומו של הפרלמנטריזם בצורת ימינו הוא גם דוגמה לכך שעיקרון השיפוט מרחוק - שהוא
שיפוט בלתי אפשרי מעשית - לא רק שקיבל כבוד אלא קיבל את המעמד המכובד ביותר, כלומר: המעמד של קביעת החוק. המצב האבסורדי שנוצר בכך הוא של היפוך: קובעים את החוק לפי מקרים שפרטיהם לא ידועים ובאמצעות אנשים שאינם מבינים במשפט או בצדק – מחוקקים כדוגמת חברי כנסת בישראל - וחוקים אלה מחייבים את השופטים במקרים שכל פרטיהם כן ידועים. במצב כזה מוצאים את עצמם שופטי בית המשפט, אשר נתקלים במקרים המסוימים שבהם עליהם לשפוט, כבולים לפעולה על פי חקיקה דוגמטית, הקובעת מראש, לפני משפט, מהו גזר הדין שעליהם לתת.
במצב כזה השופטים אינם אלא ממלאי צווים וחוות דעתם איננה אלא במידה שבה הם מיישמים את מה שהמחוקק קבע בספר החוקים שאותו נתן להם.