33 פוליקירה מזרח תיכונית
הסרטן המוסרי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-רביעי, 30 אוקטובר 2013 11:48
- כניסות: 467
הסרטן המוסרי
על התאבדות המערב
אחד מסוגי הסרטן המסוכנים ביותר הקיימים במציאות החברתית היא זו של הסרטן המוסרי, אף כי רוב בני חברתנו אינם מכירים בקיומה של סכנה זו. כאשר מבצע אדם כלשהו מעשה לא מוסרי אין הדבר מסתכם רק בנזק חומרי כלשהו אלא בנזק רוחני לאישיותו; בשל היותו של האדם יישות המבקרת את מעשי עצמה באמצעות גורמים הקרויים מצפון, נגבה מחירן של טעויות לא מוסריות הרבה מעבר לזמן שבו הן מתרחשות, ולפעמים החובות המוסריים שהאדם לוקח על עצמו בימי נעוריו נגבים ממנו בבגרותו על ידי גורמים כמו חרטה, דכאון ותסכול.
היום יכול כל רופא לומר לנו בוודאות כי אלה הם הגורמים הראשיים הפוגעים בבריאות האדם דרך בעיות לב, אולקוס ועוד מחלות פנימיות שהתרופה להן קשה ביותר, אך לעתים הן פוגעות בחברות שלמות וקבוצות אנושיות שלמות בבת-אחת.
לבעיות מסוג זה יכולים להיות גורמים כמו החלטות פוליטיות, למשל. מו"מ לשלום שעורכת בימינו מדינה עם ארגון שהרג באזרחיה, כפי שעושה כל אדם הגיוני כדי להסדיר את עניניו עם בעלי-פלוגתא שלו, הוא אחד מהגורמים המסוכנים ביותר בהקשר זה, במיוחד אם אין המעורב בכך מקפיד לבצע את הדבר עם בני אדם מוסריים.
מדינת ישראל, שכללה במחוותיה לרשות הפלסטינית מעשים רבים של הקלה בעונשי אסירים-רוצחים, הסתכנה בפעולותיה אלה בגרימת מחלות מסוג זה לכלל ציבור אזרחיה ולמעשה לכל המאמינים באליל השלום המזוייף; אליל לא-מבוסס זה של אמונת-פתאים כמוהו ככל גרסת מחילה נוצרית באופייה, המסונפת לתפיסת השלום הלא-מציאותית של תנועת הפציפיזם של השמאל. זו איננה מקפידה על כך שבני אדם שפשעו נגד חפים מפשע יישאו בעונש או, לפחות, באחריות על פשעם זה; היא מסתפקת (כפי שאירע כבר יותר מפעם אחד עם החתימה של הסכמי שלום, הפסקת אש ושחרור אסירים) בחתימת הרוצח על נייר שבו הוא מבטיח כי לא ישוב לדרך הטאים שלו ומסתפקת בכך.
בימינו אלה, שבהם רעיונות השחרור של רוצחים אסירים פלסטינים אשר הורשעו על ידי מערכת המשפט של מדינת ישראל שולטים בכיפה ובני אדם רבים שדם יהודים על ידיהם נמצאים תחת מעקב וטיפול של עזרה מצד גורמים סיעודיים ורפואיים למיניהם, נכנס לתמונת המודעות הכללית גם ההיבט הכלכלי, אשר גוייס לאחרונה ביתר שאת להעניק להם תמיכה.
בימים האחרונים מלאההעיתונותבפרטיםאודות חבילות המענקים שמקציבות ממשלות מערביות עבור הרשות הפלסטינית, כדי שזו תוכל להעניקם לאסיריה עם שחרורם מהכלא הישראלי. חלק חשוב במענקים אלה הוא מתנת ארה"ב, הדואגת למעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית. כך, סותמים האמריקנים בממון כל פרצה בסכר המו"מ על יסוד האמונה שיש בו, בכסף, כדי לרכוש את היציבות הפוליטית הדרושה כדי להוביל את המו"מ על מי מנוחות ולפטור אותו מהטענות הפלסטיניות הפנימיות העלולות לצמוח נגד אבו מאזן.
אלא שהמערב, שבראש מאווייו השלום המיוחל אינו שם לב לכך ש"מחיקת" החובות המוסריים שלו ושל ישראל פירושם מתן רשות לצמיחתה של שחיתות מוסרית; זו תופיע בהכרח בכל מקום שבו לא מוצה הדין עד גמירא עם פושעים מורשעים בדרך שיהיה בה כדי לבלום אותם מלראות את פשעם כצודק. התרשלותם של אדני המוסר בין קירות בית המו"מים עם ישראל עלולה ליצור ערעור גדול בכל המבנה ולפגוע בעתיג יציבותו המוסרית.
עובדת קבלתם של הרוצחים המשתחררים בקרב בני עמם כשהם "מסודרים" כלכלית היא אנטי מוסרית והיא מקבעת את היותם של הפלסטינים שביצעו פשעים לא רק לכאלה שלא ריצו את עונשם עד תומו אלא גם כשותפיהם המוסריים של בני המערב המעניקים להם מתנות חינם.
מעבר לעובדה שהמענקים שמקבל הרוצח מעשירי המערב ניתנו לו נגד רצונם כי נלקח מבעליו בכפיה באמצעות מסים הוא רואה בהם בעצמו סימן לאי מוסריותו של ההסכם שנעשה עם העם היהודי; אחרי שנים רבות שבהן התחנך שונא היהודי לראות את היהודים ככאלה ששולטים בעולם באמצעות שוחד, מהווה המעשה הנוכחי הוכחה נוספת של התיאוריה, המציגה את העם היהודי כמי שקונה שלום באמצעות שוחד כסף או גוזל את אדמת הפלסטיני דרך ממונו...
מבחינה זו מבצע העולם המערבי צורה מיוחדת של התאבדות רוחנית; כאשר הוא מממן את הפעולות שאינן מקובלות עליו מבחינה מוסרית, הוא יוצר במו ידיו תשתית להאשמתו על ידי אנשי המוסר מהעולם הערבי כי מכר את עקרונותיו תמורת תשלום חומרי ובכך ויתר על זכויות שהיו לו (או לישראל) מבלי שיפעל כאיש עקרונות שלא ניתן לקנותו.
פעולת ההתאבדות המוסרית הזו מתעלמת גם מכך שהיא גורמת לדורות הבאים של האנטישמיים: המוסלמים והנוצרים גם יחד, להצדיק את ההאשמה המופנית כלפי היהודים כי הם (היהודים) קונים את הצדק בכספם ובכך הם מעוותים את מימד המוסר הכלל-עולמי. למעשה, זהו התחום הפעיל שבו כל העוסקים במו"מ שבין ישראל לפלסטינים שולחים ידם למעשה בתיווך בין רוצחים לקרבנותיהם או בין בוזזים לנגזליהם.
בכך שפעם אחר פעם מקיימת ישראל שחרור רוצחים מורשעים בדרך שבה היא מרשה שהדבר ייעשה תוך גילויי אהדה לרוצחי אנשיה היא מחזקת את עמדתם המלחמתית נגדה; לא מדובר רק בכך שבמו ידיה היא פוגעת בכבוד מערכת המשפט שלה עצמה אלא בכך שבמעשה זה היא מכריזה על עצם קיומה כגורם של צדק כבטל.
בעצם פעולותיה נגד תפיסת הצדק שלה, אשר מומחשת בסדרי הדין שלה, מדינת ישראל ושאר המדינות המגלות תדמית של שותפות לה, והמסייעות כלכלית למשוחררים אחרי מעשי רצח וזוועה, מצדיקות למעשה את דרכם של הרוצחים ובכך מאשרות את הגישה המוסרית שבה הם מחזיים מלכתחילה; גישתם באה לידי ביטוי כסרטן מוסרי כי הוא מתפשט גם לתחומים אחרים במערך ההגנה על עמדותיהן של ישראל ושל כל מי שנלחם בטירור. בפעולות מסוג זה מה שאירופה וארה"ב קונות בכסף איננו רק שלום (אף כי גם לגבי זה קיים פקפוק) אלא את המשך התחושה הפלסטינית כי הצדק שלו טוענים הם טוענים נמצא בצידם ומאפשר להם כל סוג של מלחמה אכזרית ואנטי אנושית. ואין כמו רשות זו לפעול בדרך אנטי תרבותית להותיר צלקות לזמן ארוך...
שחרורם של רוצחים מושבעים כאחד מדרכי הנסיון להשיג שלום עם הצד הפלסטיני הוא מושחת ומהווה שלב במלחמה הרוחנית בין המוסלמי לנוצרי והיהודי; אין חזק יותר משלב זה כדי לשכנע את העולם בחוסר קיומו של צדק מלא בידי הצד המתגונן של המערב.
פרא לא אציל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 02 אוגוסט 2013 04:28
- כניסות: 653
פרא לא אציל
טבעו של הפלסטיני
סרט המערבון הוא ז'נר קולנועי אמריקני מובהק, על אף שגם האיטלקים יצרו מערבונים. המתבונן במערבון האמריקני – במיוחד כשזה נוצר בשנות ה40 וה50 בארה"ב גופה – רואה בו לעתים קרובות את דמותו של האינדיאני, שהיה אחד מבני הלווייה הקרובים לכל תרבות ההגירה למערב החל מן הרנסנס, שבה נכבשה הערבה האמריקנית.
דמות הפרא יליד אמריקה המופיע במערבונים רחוקה מלהיות כזו של אדם פראי הנלחם באיש התרבות תוך ביצוע פשעי מלחמה כמו אונס, רצח ללא הבחנה והרס של כל מה שנבנה על ידי המהגרים מאירופה; בפועל, מהווה האינדיאני של המערב גרסה המשלבת את תפיסת ה"פרא האציל" של המהפכה הצרפתית עם העובדות ההסטוריות ועושה סוג של אידיאליזציה הרחוקה מן האמת.
האדם האינדיאני מוצג לצופי הקולנוע כמי שבני אירופה תפסו את מקומו במערב ולעתים קרובות – בדרכו המיוחדת – נתפסת מהותו הן כחיובית מבחינה תרבותית והן ככזו שדוכאה על ידי האדם הלבן ותרבותה נשחקה על ידי חוסר ההבנה של תרבות האדם המערבי, כביטוי של דיכוי זכויות.
מגמה מלאכותית זו משתלבת עם התפיסה האנטי-קולוניאליסטית שהתפתחה בעולם המערבי וניתן לראותה כמניחת היסודות התרבותיים של גישת הנעורים של האמריקני החדש; גישה זו, אשר התפתחה כבר בשנות ה60, וכוללת יצירות כמו "חייל בכחול" שבה מראים את דיכויו של האציל האינדיאני על ידי הביורוקרטיה האמריקנית של הצבא האמריקני, מהווה התנגדות מקומית לגישה החומרנית שהיוותה את ההתנגדות האמריקנית המקומית בעולמם של הצעירים המתבגרים שספגו את תרבות ילדי הפרחים והאהבה החופשית של שנות ה60 והעבירוה כמות שהיא למציאות המזרח תיכונית.
כך קרה שרבים מנציגי הממשל האמריקני דהיום אינם אלא יורשיהם של בני תרבות ההיפים ששגשגה בצמרת המנותקת של ארה"ב בשנות ה60 וסייע לבנות את כל מערכת הסיוע המדיני העצום שהיום מחזיקים בה חוגים מרכזיים בארה"ב. חוגים אלה מבלבלים בין האינדיאני של 500 השנה האחרונית לבין הפלסטיני החדש, שאותו הם רואים כגירסה המעודכנת של הפרא האציל המדוכא על ידי עניני רווח פרטי שמיוצגים על ידי האדם הלבן.
אך מעולם לא נעשה נסיון של אמת על ידי הדור הזה, שמרכיב היום את הפוליטיקה האמריקנית, לבדוק את ההבדל היסודי והעקרוני שבין איש הטבע של אמריקה לבין הרוצח האנטישמי הערבי, כשהשני, על אף שהוא מצוייד בחליפה מערבית ובגינונים דיפלומטיים, אינו מרפה מסכינו שותתת הדם ומתאוות הרצח שלו.
וכדאי ביותר שקובעי המדיניות הישראלית יבינו קשר זה, שכן כאשר מעורבים במערכת הלחצים האמריקניים על מדינת ישראל אנשי ממשל ממחלקת המדינה, אין אלא אלא גרסאות עכשוויות של תועים פליטי אוניברסיטאות אשר מבינים את העימות בין ישראל לערבים כגרסה מקומית של קולוניאליזם כובש המדכא תחתיו פרא אציל נוסח וינטו... וטוב היו עושים החובבנים אם היו מכירים בכך שתדמית הפלסטיני שלהם שאולה מסוגת המערבון שנוצר בהשראת אידיאולוגיה של ילדי פרחים שיושמה בחוסר טעם לתנאי המזרח התיכון, אשר אינם דומים כהוא זה למה שהתרחש באמריקה החדשה (יחסית).
בישראל הצודקת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 16 נובמבר 2012 11:02
- כניסות: 746
בישראל הצודקת
רבים מתושבי ישראל מקווים, אף כי רק לעתים רחוקות שומעים את קולם, כי ישראל תהיה בעתיד מדינה שתכה בכל מי שפגע באזרחיה ולא ירבו בה עוד תופעות הפשרה המביכות, כמו שחרור רוצחים או תגובות קלות מדי לפעולות הפשע שמבוצעות נגדה על ידי האויב. ניתן להניח במידה רבה של וודאות כי אזרחי ישראל, הסובלים מאז קום המדינה את קשיי המלחמה הלא צודקת אשר פתחו נגד ישראל אויביה, כמהים לכך שישראל תהיה צודקת.
כפי שללא ספק יהיה הדבר מקור לשמחה וגאווה, תהיה ישראל הצודקת מדינה שבה יהיו ערכי הצדק והמוסר המוחלטים אלה שיכוונו וינחו את פעולות מלחמתה באויב וכל משאבי העתק של האזרחים יוקדשו לפגיעה בכל מי שיעז להתקיפה במטרה לפגוע בו ולהשמידו. דבר זה יקרה אם תהיה למדינת ישראל הנהגה שמדיניותה תתבסס על ערכים מוסריים נכונים.
חשוב שיידע הישראלי של ימינו כי המצב העתידי הדמיוני הזה איננו משולל יסוד מציאותי, שכן אם תפעל מדינת ישראל בהתאם לצדק, היא תשוב אל מדיניותה בשנות ה70, שבהם ערכה מצוד אחרי אישי הטירור הבכירים שהיו אחראים למעשי הרצח נגד ישראלים, התחקתה אחריהם ופעלה נגדם בעולם כולו כדי לגרום להם לשלם על פשעיהם.
מעבר להיותה של מדיניות זו צודקת בהקשר הענישה והנקמה של אויבי ישראל, יביא יישומה גם לחיזוק ההשקפה השלטת בימינו בתחום הצדק בכל העולם, ובכך תביא ישראל לשיפור וחיזוק משמעותיים של המוסר בעולם כולו. מדיניות זו, המכוונת – כפי שראוי הדבר לעשות – נגד האחראים האמיתיים על הפעולות נגד ישראל, תביא את מנגנוני הבטחון של ישראל להתמקד בפגיעה בראשי מפלצת האוייב – המתכננים, החושבים והמנהלים של המלחמה נגד ישראל ולא רק באלה שמייצגים את אבריה, כמו המחבלים שפעלו בשטח. ובמיוחד בימינו, שבהם נוהגים הממונים על הבטחון בישראל במדיניות תגובתית מקומית כנגד אויבי ישראל, יש מקום להעניק לגישה זו עליונות משלה.
עליונות מסוג זה תבוסס על רעיון המלחמה נגד ראשי מפלצת במקום באבריה. ראשים אלה הם כל מי שעומד בראשם של גורמים הנלחמים בישראל. המגמה העקרונית של פעולה צודקת זו לא השתנתה עד ימינו, ושומה על ישראל של ההווה לכוון את מאמציה המלחמתיים נגד כל מי שנמצא בצמרת ההיררכיה המוצהרת של ההתנגדות לישראל. אויבים אלה יכולים להיות הוגי דעות, פשוטי עם או ראשי ממשלות; המועמד המושלם ליישום ראשון של מוסריות הגנתית מעין זו יכול להיות נשיא אירן, אחמדיניג'אד, הפועל ממילא כמי שכבר מוכן לגזר הדין שלו הוא ראוי בעקבות מעשיו, שעליהם הוא מצהיר חדשים לבקרים כי מטרתם לפגוע במדינת ישראל.
אם יהיו הצדק והמוסר בראש מעייניהם של אזרחי מדינת ישראל, ניתן יהיה לשמוע כבר היום, עוד בטרם נכנסה המדינה לבחירות הקרובות, את שריה העתידיים, ובראשם את שר הבטחון, יוצאים בהצהרה על כוונתם לפגוע בכל מי שמחזיק ביכולת ובכוונות לפגוע בחייהם של ישראלים ויהודים ולכלול בכך לא רק את אנשי ארגוני הטירור כמו את ראשי החמאס אלא גם את כל מי שמסייע להם בפעולותיהם ברמת העקרון, התמיכה הפוליטית והסיוע הכלכלי.
בימינו קשה לנו להניח כי יהיה בישראל מועמד פוליטי שיעיז לתמוך בקו פעולה זה – וקל וחומר שאין לחשוב על איש שמאל (אפילו אם הוא נחשב לבעל הבנה בנושא הבטחון, כמו אהוד ברק) אשר יעיז "לשחרר" לציבור הצהרה מסוג זה. אך לא מן הנמנע שלא מעטים בציבור הישראלי, אשר נפגעו רבות (ישירות ובעקיפין) מהגורמים הרבים אשר פגעו בהם בפעולתם הבלתי-מוסרית, יגיבו באופן חיובי לשיבתה של מדינת ישראל למסלול המדיניות המוסרית, אשר יעניק לה מחדש את כתר הצדק.
באותה מטבע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 02 מאי 2013 06:46
- כניסות: 437
באותה מטבע
החלק הרוחני שמדינת ישראל צריכה ללמוד להפעיל הוא התגובה ההולמת לצד הרוחני של המלחמה שבאמצעותה פועלת היישות הפלסטינית נגד העם היהודי ומדינת ישראל.
בדיוק כפי שהיישות הפלסטינית והרשות הפלסטינית פועלות ללא הפוגה או לאות כדי להאדיר את שמן של כל ה"שאהידות" ולנפח למימדים בלתי אנושיים את מעשי הרצח וההתאבדות שלהן, שומה על העם היהודי להצהיר על ההיפך – ולהסביר את הדבר.
השתיקה שבה נוהגים בני העם היהודי עד היום בנושא איננה תורמת שום דבר חיובי לרושם הכללי שנוצר בציבור. ציבור זה – גם אם אין הוא מסכים עם מעשי הרצח (וקל וחומר אם הוא כן) – מסיק לרוב כי גם אם העמדה המוסלמית-פלסטינית איננה צודקת היא, לכל הפחות, מנצחת.
מסקנה זו היא פועל יוצא בלתי נמנע מהשתיקה הנגדית של אויבי הפלסטינים; היא מובעת באמירה "שתיקה כהסכמה". לפיכך אסור לממונים על הדיבור לשתוק ועליהם לדעת להשיב מלחמה שערה נגד כל מי שפועל כדי להציג את מעשי הרצח כחיוביים.
לצורך הצגתם כראוי – כלומר כשליליים מבחינה הגיונית, מוסרית ודתית גם יחד – שומה על דוברי מדינת ישראל הממומנים במיוחד למטרות מסוג זה, לפעול באופן מתמיד כדי לנחליש את עמדותיהם של אנשי הרוח המוסלמיים בתחום זה.
יהיו אשר יהיו מעשיהם של דוברי הצדק עליהם להסתכם בכך שהרוצחים המתאבדים וכל שותפיהם בחומר או ברוח יזכו בהתייחסות ירודה מזו שלה זוכים בעלי חיים טורפים, שכן בניגוד לאוכלי הבשר שבין בעלי החיים, בני האדם פועלים מתוך בחירה העומדת לרשותם.
במובן זה יש לגרום לכך ששמם של הרוצחים הנישא היום על כל פה של בעל תפקיד ציבורי ברשות הפלסטינית כמבטא ערכים של צדק הראויים לכבוד, יגרום למבטא אותו לחוש בושה בשל תמיכתו בערך ירוד מבחינה אנושית; שומה על מנהליה בפועל של תכנית תעמולתית זו להילחם כדי להביא לכך שמקום קבורתם של בני האדם שהובילו לפגיעה קשה כל כך בצלם אלוהים לשלם על כך בפחיתות הכבוד ובהשפלה הרבה שיחושו בני משפחותיהם של ה"שאהידים" – בניגוד לגאווה ולכבוד שאותה הם חשים בימינו.
על העם היהודי להשפיע בנושא זה כך שכל מי שנקשר שמו בפשע הרצח – בין אם הוא קשור אליו מבחינה משפחתית ובין אם הוא תומך בו באמצעות תמיכה אחרת – יקבל יחס שאינו שונה לחלוטין מזה שלו זוכה כל מי ששמו נקשר בתנועה הנאצית של המאה שעברה. בזמן שהיום כל ילד פלסטיני שאימו פעלה נגד אזרחים ישראליים-יהודיים נהנה מתמיכה חומרית ומיחס של כבוד בזכות אימו ש"הקריבה" למען המולדת, ראוי שבעתיד יראה ילד זה את אימו ואת התומכים בה כראויה לבושה על פשעיה.
לצורך זה שומה על ההלכה היהודית לעשות יד אחת עם הגורמים הפוליטיים המתאימים כדי להסביר את היות ה"שאהידה" המוסלמית מוטעית מן היסוד וראויה לכל גינוי כמגמה של פיגור שכלתני וחטא מוסרי גם יחד, אשר בהיותם מכוונים נגד צלם האל, ראויים רק לעונש.
תתי-קטגוריות
-
33 א פוליטיקה מזרח תיכונית
מאמרים בנושאי המדיניות האיזורית
- מונה מאמרים:
- 76
-
33 ב הכשל המוסרי של ישראל
על מחדליה המוסריים והמעשיים של מדיניות ישראלית באיזור.
- מונה מאמרים:
- 65
-
33 ג קצרים
- מונה מאמרים:
- 28