הפגם האמיתי

 

הפגם האמיתי

 

רבים רואים את הפגם היסודי בהסכם אוסלו בכך שהערבים החתומים עליו לא מילאו את חלקם בו ובכך שיאסר ערפאת התקיף את מדינת ישראל תוך הפרתו בעזות פנים. אך זוהי רק הבעיה הקטנה ביחס שיש בהסכם זה. כי אפילו אם היה הסכם אוסלו מסתיים בכך שמדינת ישראל והרשות הפלשתינית היו מתקיימות זו לצד זו בלי שאף אחת מהן מפרה את ההסכם, לא היה הדבר טוב או צודק, בשל חוסר המוסריות שקיים בהסכם עצמו, שהוא הפגם הגדול, האמיתי, שיש בהסכם זה.

אין זה צודק להעניק ערכים למי שאינו ראוי להם, כפי שנעשה בהסכם זה – שלא לדבר על מחילה גמורה הניתנת בו לרוצחים שביצעו פשעים נוראיים נגד בני אדם. במחילה זו – במיוחד כשהיא ניתנת על ידי אלה שאמורים לייצג את קרבנות הפשעים – יש עיוות דין ואי צדק מחרידים, אשר מודגשים ביתר שאת על ידי העובדה שמצידם של האשמים לא נשמעה התנצלות כלהי על פשעם. ויתרה על זאת היא היות הדבר משום עדות להיותה של מדינת ישראל פושעת בשל שיתוף הפעולה בינה לבין דיקטטורה אכזרית, הפוגעת בזכויות האדם של אזרחיה.

במובן זה, יסוד הרוע שבהסכם אוסלו הוא בעצם העובדה שיאסר ערפאת, הרוצח הדיקטטור, הוכר לא רק כאדם שאין במעשיו פגם, אלא גם כמייצג הלגיטימי של בני אדם שלא בחרו בו – ובנוסף לכך, הרי בשל נוחיות פוליטית מערבית, הוא "הונחת" על אוכלוסיה חפה מפשע כדי לדכאה, להטיל בה טרור ולפשוע נגדה בדרך שאינה פחותה מהדרך שבה פשע במשך שנים רבות נגד ישראל והמערב. בכל אלה הוצהר כי לא די בכל הרוע שאדם זה גרם לו במעשיו, הוא אף קיבל רשות מישראל ומהעולם כולו להמשיך ולפשוע נגד בני אדם נוספים.