כזבים לאומיים של נעורים

כזבים לאומיים של נעורים

כשמדובר בצעירי ישראל מעניין לשים לב לכך שבזמן שבו מתרוצצים עשרות אלפי צעירים ישראליים ביערות אקזוטיים, בביצות טובעניות ועל פסגות רחוקות בעולם ומסכנים את עצמם לשווא במבצעים של "כלום"  כמו קפיצות בנג'י, גלישה וטיפוס, אשר גובים מהם לעתים מזומנות מחירים של חיים הרי שכאן בארץ ישראל הם מטפסים על הרי לבנון, מתרוצצים בכפרים ערביים ושומרים על ישובים יהודיים כדי להתמודד עם אויבי ישראל הרוצחים המכוונים את נשקם כלפי אזרחי ישראל.

כך יוצא שלמעשה מדובר בשתי נטיות הפוכות כלפי החיים, שהאחת מהן היא כזו של נסיון להציל חיים והשניה היא כזו של סיכון חיים בלתי מוצדק. ומהי ההתייחסות לכך מצד הציבור או – מדוייק יותר – מצד ההנהגה הרוחנית-חינוכית שלו? ובכן, עד כמה שניתן לשפוט ממה שמשדרת התקשורת הממלכתית, הצעירים הסוגדים לסכנות ה"כלום" מועטרים בשבחים ותהילות על כל תכנית הרפתקנית שתכליתה היחידה היא עצם הפעולה – ואילו הפעולות המסוכנות שנעשות על ידי הצעירים המשרתים בכוחות הבטחון של ישראל, אלה שמטרתן הצלת חיי אדם של אזרחיה.

פעולות גבורה אמיתיות אלה, אשר מסכנות חיים רק במקרה של צורך הכרחי לשמירת חיים, הגנה עליהם והצלתם מידו של אויב ישראל לא רק שאינן זוכות לשבח מיוחד – אם בכלל – אלא שמתייחסים אליהן בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית כאילו הן, במקרה הטוב, כאלה של שגרה, ובמקרה הרע כאלה של "כיבוש", כלומר רוע לא מוסרי שנעשה נגד זכוויתיהם של בני אדם חפים מפשע...