באותה מטבע

באותה מטבע

 

החלק הרוחני שמדינת ישראל צריכה ללמוד להפעיל הוא התגובה ההולמת לצד הרוחני של המלחמה שבאמצעותה פועלת היישות הפלסטינית נגד העם היהודי ומדינת ישראל.

 

בדיוק כפי שהיישות הפלסטינית והרשות הפלסטינית פועלות ללא הפוגה או לאות כדי להאדיר את שמן של כל ה"שאהידות" ולנפח למימדים בלתי אנושיים את מעשי הרצח וההתאבדות שלהן, שומה על העם היהודי להצהיר על ההיפך – ולהסביר את הדבר.

 

השתיקה שבה נוהגים בני העם היהודי עד היום בנושא איננה תורמת שום דבר חיובי לרושם הכללי שנוצר בציבור. ציבור זה – גם אם אין הוא מסכים עם מעשי הרצח (וקל וחומר אם הוא כן) – מסיק לרוב כי גם אם העמדה המוסלמית-פלסטינית איננה צודקת היא, לכל הפחות, מנצחת.

 

מסקנה זו היא פועל יוצא בלתי נמנע מהשתיקה הנגדית של אויבי הפלסטינים; היא מובעת באמירה "שתיקה כהסכמה". לפיכך אסור לממונים על הדיבור לשתוק ועליהם לדעת להשיב מלחמה שערה נגד כל מי שפועל כדי להציג את מעשי הרצח כחיוביים.

 

לצורך הצגתם כראוי – כלומר כשליליים מבחינה הגיונית, מוסרית ודתית גם יחד – שומה על דוברי מדינת ישראל הממומנים במיוחד למטרות מסוג זה, לפעול באופן מתמיד כדי לנחליש את עמדותיהם של אנשי הרוח המוסלמיים בתחום זה.

 

יהיו אשר יהיו מעשיהם של דוברי הצדק עליהם להסתכם בכך שהרוצחים המתאבדים וכל שותפיהם בחומר או ברוח יזכו בהתייחסות ירודה מזו שלה זוכים בעלי חיים טורפים, שכן בניגוד לאוכלי הבשר שבין בעלי החיים, בני האדם פועלים מתוך בחירה העומדת לרשותם.

 

במובן זה יש לגרום לכך ששמם של הרוצחים הנישא היום על כל פה של בעל תפקיד ציבורי ברשות הפלסטינית כמבטא ערכים של צדק הראויים לכבוד, יגרום למבטא אותו לחוש בושה בשל תמיכתו בערך ירוד מבחינה אנושית; שומה על מנהליה בפועל של תכנית תעמולתית זו להילחם כדי להביא לכך שמקום קבורתם של בני האדם שהובילו לפגיעה קשה כל כך בצלם אלוהים לשלם על כך בפחיתות הכבוד ובהשפלה הרבה שיחושו בני משפחותיהם של ה"שאהידים" – בניגוד לגאווה ולכבוד שאותה הם חשים בימינו.    

 

על העם היהודי להשפיע בנושא זה כך שכל מי שנקשר שמו בפשע הרצח – בין אם הוא קשור אליו מבחינה משפחתית ובין אם הוא תומך בו באמצעות תמיכה אחרת – יקבל יחס שאינו שונה לחלוטין מזה שלו זוכה כל מי ששמו נקשר בתנועה הנאצית של המאה שעברה. בזמן שהיום כל ילד פלסטיני שאימו פעלה נגד אזרחים ישראליים-יהודיים נהנה מתמיכה חומרית ומיחס של כבוד בזכות אימו ש"הקריבה" למען המולדת, ראוי שבעתיד יראה ילד זה את אימו ואת התומכים בה כראויה לבושה על פשעיה.

 

לצורך זה שומה על ההלכה היהודית לעשות יד אחת עם הגורמים הפוליטיים המתאימים כדי להסביר את היות ה"שאהידה" המוסלמית מוטעית מן היסוד וראויה לכל גינוי כמגמה של פיגור שכלתני וחטא מוסרי גם יחד, אשר בהיותם מכוונים נגד צלם האל, ראויים רק לעונש.