הסרטן המוסרי

 

 

הסרטן המוסרי

על התאבדות המערב

 

אחד מסוגי הסרטן המסוכנים ביותר הקיימים במציאות החברתית היא זו של הסרטן המוסרי, אף כי רוב בני חברתנו אינם מכירים בקיומה של סכנה זו. כאשר מבצע אדם כלשהו מעשה לא מוסרי אין הדבר מסתכם רק בנזק חומרי כלשהו אלא בנזק רוחני לאישיותו; בשל היותו של האדם יישות המבקרת את מעשי עצמה באמצעות גורמים הקרויים מצפון, נגבה מחירן של טעויות לא מוסריות הרבה מעבר לזמן שבו הן מתרחשות, ולפעמים החובות המוסריים שהאדם לוקח על עצמו בימי נעוריו נגבים ממנו בבגרותו על ידי גורמים כמו חרטה, דכאון ותסכול.

 

היום יכול כל רופא לומר לנו בוודאות כי אלה הם הגורמים הראשיים הפוגעים בבריאות האדם דרך בעיות לב, אולקוס ועוד מחלות פנימיות שהתרופה להן קשה ביותר, אך לעתים הן פוגעות בחברות שלמות וקבוצות אנושיות שלמות בבת-אחת.

 

לבעיות מסוג זה יכולים להיות גורמים כמו החלטות פוליטיות, למשל. מו"מ לשלום שעורכת בימינו מדינה עם ארגון שהרג באזרחיה, כפי שעושה כל אדם הגיוני כדי להסדיר את עניניו עם בעלי-פלוגתא שלו, הוא אחד מהגורמים המסוכנים ביותר בהקשר זה, במיוחד אם אין המעורב בכך מקפיד לבצע את הדבר עם בני אדם מוסריים.

 

מדינת ישראל, שכללה במחוותיה לרשות הפלסטינית מעשים רבים של הקלה בעונשי אסירים-רוצחים, הסתכנה בפעולותיה אלה בגרימת מחלות מסוג זה לכלל ציבור אזרחיה ולמעשה לכל המאמינים באליל השלום המזוייף; אליל לא-מבוסס זה של אמונת-פתאים כמוהו ככל גרסת מחילה נוצרית באופייה, המסונפת לתפיסת השלום הלא-מציאותית של תנועת הפציפיזם של השמאל. זו איננה מקפידה על כך שבני אדם שפשעו נגד חפים מפשע יישאו בעונש או, לפחות, באחריות על פשעם זה; היא מסתפקת (כפי שאירע כבר יותר מפעם אחד עם החתימה של הסכמי שלום, הפסקת אש ושחרור אסירים) בחתימת הרוצח על נייר שבו הוא מבטיח כי לא ישוב לדרך הטאים שלו ומסתפקת בכך.

 

בימינו אלה, שבהם רעיונות השחרור של רוצחים אסירים פלסטינים אשר הורשעו על ידי מערכת המשפט של מדינת ישראל שולטים בכיפה ובני אדם רבים שדם יהודים על ידיהם נמצאים תחת מעקב וטיפול של עזרה מצד גורמים סיעודיים ורפואיים למיניהם, נכנס לתמונת המודעות הכללית גם ההיבט הכלכלי, אשר גוייס לאחרונה ביתר שאת להעניק להם תמיכה.

 

בימים האחרונים מלאההעיתונותבפרטיםאודות חבילות המענקים שמקציבות ממשלות מערביות עבור הרשות הפלסטינית, כדי שזו תוכל להעניקם לאסיריה עם שחרורם מהכלא הישראלי. חלק חשוב במענקים אלה הוא מתנת ארה"ב, הדואגת למעמדו של יו"ר הרשות הפלסטינית. כך, סותמים האמריקנים בממון כל פרצה בסכר המו"מ על יסוד האמונה שיש בו, בכסף, כדי לרכוש את היציבות הפוליטית הדרושה כדי להוביל את המו"מ על מי מנוחות ולפטור אותו מהטענות הפלסטיניות הפנימיות העלולות לצמוח נגד אבו מאזן.

 

אלא שהמערב, שבראש מאווייו השלום המיוחל אינו שם לב לכך ש"מחיקת" החובות המוסריים שלו ושל ישראל פירושם מתן רשות לצמיחתה של שחיתות מוסרית; זו תופיע בהכרח בכל מקום שבו לא מוצה הדין עד גמירא עם פושעים מורשעים בדרך שיהיה בה כדי לבלום אותם מלראות את פשעם כצודק. התרשלותם של אדני המוסר בין קירות בית המו"מים עם ישראל עלולה ליצור ערעור גדול בכל המבנה ולפגוע בעתיג יציבותו המוסרית.

 

עובדת קבלתם של הרוצחים המשתחררים בקרב בני עמם כשהם "מסודרים" כלכלית היא אנטי מוסרית והיא מקבעת את היותם של הפלסטינים שביצעו פשעים לא רק לכאלה שלא ריצו את עונשם עד תומו אלא גם כשותפיהם המוסריים של בני המערב המעניקים להם מתנות חינם.

 

מעבר לעובדה שהמענקים שמקבל הרוצח מעשירי המערב ניתנו לו נגד רצונם כי נלקח מבעליו בכפיה באמצעות מסים הוא רואה בהם בעצמו סימן לאי מוסריותו של ההסכם שנעשה עם העם היהודי; אחרי שנים רבות שבהן התחנך שונא היהודי לראות את היהודים ככאלה ששולטים בעולם באמצעות שוחד, מהווה המעשה הנוכחי הוכחה נוספת של התיאוריה, המציגה את העם היהודי כמי שקונה שלום באמצעות שוחד כסף או גוזל את אדמת הפלסטיני דרך ממונו...

 

מבחינה זו מבצע העולם המערבי צורה מיוחדת של התאבדות רוחנית; כאשר הוא מממן את הפעולות שאינן מקובלות עליו מבחינה מוסרית, הוא יוצר במו ידיו תשתית להאשמתו על ידי אנשי המוסר מהעולם הערבי כי מכר את עקרונותיו תמורת תשלום חומרי ובכך ויתר על זכויות שהיו לו (או לישראל) מבלי שיפעל כאיש עקרונות שלא ניתן לקנותו.

 

פעולת ההתאבדות המוסרית הזו מתעלמת גם מכך שהיא גורמת לדורות הבאים של האנטישמיים: המוסלמים והנוצרים גם יחד, להצדיק את ההאשמה המופנית כלפי היהודים כי הם (היהודים) קונים את הצדק בכספם ובכך הם מעוותים את מימד המוסר הכלל-עולמי. למעשה, זהו התחום הפעיל שבו כל העוסקים במו"מ שבין ישראל לפלסטינים שולחים ידם למעשה בתיווך בין רוצחים לקרבנותיהם או בין בוזזים לנגזליהם.

 

בכך שפעם אחר פעם מקיימת ישראל שחרור רוצחים מורשעים בדרך שבה היא מרשה שהדבר ייעשה תוך גילויי אהדה לרוצחי אנשיה היא מחזקת את עמדתם המלחמתית נגדה; לא מדובר רק בכך שבמו ידיה היא פוגעת בכבוד מערכת המשפט שלה עצמה אלא בכך שבמעשה זה היא מכריזה על עצם קיומה כגורם של צדק כבטל.

 

בעצם פעולותיה נגד תפיסת הצדק שלה, אשר מומחשת בסדרי הדין שלה, מדינת ישראל ושאר המדינות המגלות תדמית של שותפות לה, והמסייעות כלכלית למשוחררים אחרי מעשי רצח וזוועה, מצדיקות למעשה את דרכם של הרוצחים ובכך מאשרות את הגישה המוסרית שבה הם מחזיים מלכתחילה; גישתם באה לידי ביטוי כסרטן מוסרי כי הוא מתפשט גם לתחומים אחרים במערך ההגנה על עמדותיהן של ישראל ושל כל מי שנלחם בטירור. בפעולות מסוג זה מה שאירופה וארה"ב קונות בכסף איננו רק שלום (אף כי גם לגבי זה קיים פקפוק) אלא את המשך התחושה הפלסטינית כי הצדק שלו טוענים הם טוענים נמצא בצידם ומאפשר להם כל סוג של מלחמה אכזרית ואנטי אנושית. ואין כמו רשות זו לפעול בדרך אנטי תרבותית להותיר צלקות לזמן ארוך...

 

שחרורם של רוצחים מושבעים כאחד מדרכי הנסיון להשיג שלום עם הצד הפלסטיני הוא מושחת ומהווה שלב במלחמה הרוחנית בין המוסלמי לנוצרי והיהודי; אין חזק יותר משלב זה כדי לשכנע את העולם בחוסר קיומו של צדק מלא בידי הצד המתגונן של המערב.