34 פלדה ישראלית
כל ישראל חברים?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 24 מאי 2013 12:54
- כניסות: 430
כל ישראל חברים?
הערבות החברתית בישראל
באמירה הידועה "כל ישראל חברים" יש כדי להצדיק את השימוש הרב שנעשה בידי המדינה במשאביהם של כל האזרחים; ההוצאות הרבות שיש למדינה על נושאים שונים המכוונים באופן מוצהר לתועלת האזרחים מוסברות בכך שאלה מהווים ביטוי מעשי של הקשר הקרוב הקיים בין בני החברה הישראלית, השייכים לאותו עם. כל אלה הם בעלי אחריות לרווחת החברה כולה, החולשת על תחום רחב יותר מזה של חיי היחיד.
על יסוד זה מניח משלם המסים כי במשאבים המוצאים מכיסו נעשה שימוש שעל אף שאין הוא מכיר את פרטיו באופן אישי הרי שבסופו של דבר הוא מעניק לו רווח אישי מתוקף העובדה שרווחתם של אנשי החברה כולה היא חלק יסודי באיכותה והוא עצמו מהווה חלק ממנה. אך מעשית רק לעתים רחוקות יודע היהודי מה בדיוק נעשה עם כספו.
לפיכך, לכאורה, מחזיקים רבים מאזרחי ישראל ברושם שהם שותפים למשא שנח על כתפי רבים, ואשר הם אינם מצליחים לשער את מלוא ההיקף הגדול של התועלת הכלל-חברתית שיש להם ממנו. כך או אחרת, מניחים בני העם היהודי כי הם נהנים משירותי מדינה רבים יותר מאשר היו יכולים לספק לבדם לכלל העם; דבר זה, הכולל רבות מההוצאות הבטחוניות, הכלכליות והרפואיות המתוחכמות שבהן מחזיקה קבוצת השליטה של הממשל, משודרג ומוגבר על ידי מערכות השלטון במיוחד לצורך ידיעתו של ההמון.
כשמדובר במדינת ישראל יש ל"חברות" שבה מדובר אופי של כפייה דיכויית שאינו מאפשר לאזרח המדינה להתחמק מלמלא את חלקו היחסי (האם?) ולהעניק את שכר עמלו לאחרים. מה שלכאורה נראה שמקובל כסוג של שותפות-ידידות אמיצה בין רבים איננו אלא הכחשה בוטה של החירות האנושית אשר נפגעת שוב ושוב בערוגות גינתה של התרבות הישראלית.
תרבות זו, שמאות אלפי בניה מחזיקים בהישגי מחשבה רבים, על אף דיכויים על ידי הממשל, איננה מאפשרת להם לשפר ולקדם את יכולותיהם היחידאיות; למעשה, היא דואגת לשמור את רוב בניה במרתפי חסך ומחסור כלכליים שאין הם יכולים למלא בה באופן עצמאי את מה שתרבות השלטון גזלה מהם. גזל זה אינו מתבטא במה שנלקח מן העם אלא במה שלא ניתן לו ליצור באופן עצמאי על יסוד בחירתו.
בפועל, די שכל אזרח יתבונן בקליפה החיצונית של תרבותו כדי להבחין בריק האמנותי ההולך והמתדלדל של היצירה האמנותית החומרית, אשר ממלא את ערינו בגרוטאות חסרות שחר הקרויות "פסלים" ואת מבני המוזיאונים הציבוריים בתמונות שנבחרו על ידי מעטים לא-נבחרים, שבחלקן הגדול איננו ראוי לכותרת זו. ושלא כמו המכשירים המתוחכמים הנושאים את טייסינו במלחמה או אלה המספקים את הערכים החיוניים לחולים הממלאים את בתי החולים שלנו, אין האזרח הישראלי יכול להעריך כהלכה את מידת חיוניותו של כל מכשיר מסוג זה ואין לו מושג אמיתי לגבי עלותו המציאותית.
חוסר השקיפות הוא הביטוי שבאמצעותו מאשימים רבים ממנהיגי הציבור את המחדל הכללי של חוסר ידיעתו של האזרח היהודי במדינת ישראל את הדרך הנכונה שבה משתמשים במשאביו. ואין בכך יותר מלספק הסוואה שטחית לעובדה החיה בחברת הגזל הישראלית, שבה נמנע מהיחיד לדעת מי, בדיוק, מכל ישראל, הם חבריו וכמה נמנע ממנו.
אמונות חילוניות טפלות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שלישי, 30 אפריל 2013 06:21
- כניסות: 491
אמונות חילוניות טפלות המשך נצחון החומרנות בישראל לרוב אין היהודי החילוני – על אף שהביטוי "אנטישמיות" הוא אחד מהנפוצים ביותר הנמצאים בתרמיל המונחים שלו – מודע למלוא תכנו של ביטוי זה; למעשה, היהודי החילוני שונא שומרי המצוות איננו מבין כלל מה קיים ביסוד המגמה אשר כילתה מליונים מבני עמו לאורך ההסטוריה ואשר עלולה להביא גם אותו ואת בני משפחתו אל מותם. לרוב, הוא אינו חש שהוא חייב לעצמו או לאחרים מבני עמו הסבר כלשהו על מהות האנטישמיות; הוא מסתפק בהגדרתה של זו כסוג של מחלת רוח או סטיה נפוצה בקרב רבים מבני העמים הנוצריים. בכל מקרה, הוא כמעט ואיננו מעלה על דעתו כי למעשה אם תיערך אנליזה של הערכים המרכיבים את השנאה הקשה המופנית כלפי היהדות, זו הקרויה "אנטישמיות", יגלה הדבר כי אין הבדל רב בין ערכיו שלו נגד היהודים הדתיים לאלה שהיו קיימים בתודעתם של אויבי העם אשר הביאו לחיסול חלק גדול ממנו ומאיימים על קיומו עד ימינו. בהקשר זה הוא נוהג לעתים קרובות לשכוח כי האויב הנאצי היה אף הוא ...סוציאליסט. לאורך ההסטוריה הארוכה של מעורבות העם היהודי באנושות היה עקרון המפתח שבו דגל כנגד הדוגלים בנושא החומרניות: הרוח. בערכיו המוצהרים ובדרכו היה העם היהודי נושא דגלה של רוח האדם וככזה היה הוא פעיל בכל מעשיו נגד גישת החומר. זו, אשר היתה אופיינית כמעט לכל העמים ששנאו את היהדות, הגיעה לשיאה בנצרות אשר ראתה מלכתחילה את תרומתו של היחיד לקהילה כנמדדת – כמו שראוי הדבר בסוציאליזם - על ידי הקרבתו הקנינית לטובתה. במשך מאות שנות התפשטותה של גישה זו בעולם, אשר הגיעה בעולם היהודי לשליטה ללא מצרים של הרעיון הסוציאליסטי, התבטאה בפועל בתפיסת היהדות כבלתי-מעשית בשל התבססותה של זו על תפיסת האל כמהות השלטת בעולם והשלכותיה הפעילות: הלימוד ההלכתי והענקת כבוד ומעמד של בכורה לגורמים מופשטים, כמו בורא העולם ודרכיו. ברוח זו ראה האתאיזם את היהדות כבלתי מעשית מחד וכנצלנית מאידך. רוח תנועת ההשכלה היהודית, אשר קנתה לה מהלכים בקרב חלק מהעולם היהודי, נרכשה בחלקה הגדול גם על ידי רבים מבני היהדות שהפסיקו לשמור מצוות לחלוטין. אופייני הדבר למורשת רבים מיהודי הונגריה, אשר ראו ברוח זו את שומרי המצוות כאחראים, בין היתר, לשואה הנאצית שהתרגשה על העם כולו. בישראל גופא בלטו בין שרידי השואה בני אדם כמו טומי לפיד, השותף למפעל הציוני, אשר קיבל את העקרונות הפרגמטיים של החומרנות הישראלית והסכים עימם. אין זה מקרי, מבחינה זו, שהמדינה בחרה בו כיו"ר מוסד "יד ושם", המנציח את זכר השואה במדינת ישראל, בשל ההסכמה העקרונית שלו עם היות תיפקודם של ממשיכי המסורת היהודית ונציגי רוח האדם שבה שלילית מעיקרה מבחינה מציאותית. כמו שאר ניצולי השואה החילוניים שחיים במדינת ישראל לא הבין מר לפיד מעולם כי השנאה התהומית כלפי האדם היהודי מצידם של הנאצים מכוונת כלפי רוחניותו. אך הוא היה קרוב לרוח הבוז הסוציאליסטי הרואה את אנשי הרוח כ"משתמטים" מחובה ציבורית והוריש לבנו את האמונה הטפלה בחובות הכלל ובכך שעל שר האוצר לכפות אותם הר כגיגית על האזרח. צורה אופיינית לתנועה הציונית החילונית, שראתה תמיד את היהודים הדתיים כסוג של טפילים הניזונים מכוח החיים של החילוני, מבלי להבין כי ערכיו הכלל-עולמיים של היהודי הם אלה שהעניקו לו את מקדמת היתרון על פני עמים אחרים, גם יאיר לפיד, כמו אביו, ירש את האמונה הטפלה באי-מעשיותם של היהודים וחוסר האיזון המעשי שקיים בעצם העובדה שאיש ההלכה והידע היהודי מייצג תלכיד מקיף של ידע מופשט, הסכינו האב ובנו, על אף ההבדלים שביניהם, על כך ששניהם מחזיקים – כל אחד בדרכו שלו - בסוד הקיום. דבר זה נראה להם כמעניק להם, כמו לראשי הציונות הארצישראלית, מקדם קיומי שדי בו כדי לכפות את השקפת עולמם על תלמידי הישיבות. בכל בחינה מעשית נכשל יישומה של אידיאה זו ומוכיח את עצמו כבלתי יעיל, שלא לדבר על היותו גם לא צודק, שכן המחזיקים בו מעדיפים לפרנס מקופת כספי הציבור את איש הרוח האוניברסיטאי, המבסס את קיומו על תיאוריות תלושות ממאגר הנושאים המקובלים בעולם ככאלה שיש לציבור ענין בהם על פני הענקת יתרון קיומי לצבא ד', כלומר: לעשרות ומאות אלפי אלה השוקדים על המשפט הישראלי מילדות ועד שיבה. לכאורה היתה שטחיותו הברורה של ה"שויון בנטל" מיועדת להיהפך לעפר ואפר עם הנסיון הראשון ליישום הרעיון שניתן להשוות בין עמלם של תלמידי תורה לזה של אוכלי החינם מן הצלחת הציבורית, אך לקולו של יאיר לפיד הצטרף לאחרונה יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, אשר הסגיר את כיפתו – כפי שעשה כל מאמין אחר באמונה הטפלה של הציונות החומרנית – לידיו של תקשורתן השרירים המטורף, נציג הדור השני של ישראל החומרנית. כך, בכוח אמונתם של הציוניים השטחיים המאמינים בכוחה של תפיסה חומרנית לתפוס ולכבוש נתחים של ממש של קיום בעולם החומר, מתכוננים סוציאליסטים חדשים אלה לנצל את קדשי רוח ישראל לטובתם. אם וכאשר ישמידו בני חבורה זו, המאמינים שבידיהם המפתח למדינת ישראל יהודית בתוקף אי הסכמתם עם רוחניותה של מסורת ישראל, את הקדוש לעם ישראל, ובמיוחד את הסירוב להסכים עם תפיסה אלילית הרואה בחומרניות את חזות הכל, ישקע העולם כולו בביצת האמונה הטפלה הרואה את העתיד בהצלחתו המעשית של האדם החדש, המשיג לעצמו עוד ועוד חלקים מהעולם החומרי אך נוטש אותם לטובת אי ידיעתו את תכלית הדברים. ועד שישים האל קץ למירוץ אינסופי זה להשגת מהלכים בעולם החומר ימשיכו כל אלה לבסס את הישגיהם החומרניים על יסוד ניצול חבריהם-אחיהם ודיכויים לשפל של עוני תוך כדי איבוד לאי-דעת של איכות החיים הרוחניים שנועדה מקדם לבני העם היהודי. עד לאחרונה ניתן היה לראות את נבחרת החומר הזו משוטטת במסלולי טיול ברחבי ארץ ישראל כשהיא נהנית מהיבטיה החומריים, כשילדיה וממשיכי דרכה שמחים בצעצועי מותרות שקנו להם, כמו מכוניות יוקרה, מעדני איכות ומגורים חדשניים, וכל זאת מבלי לשים את לבם לעוני הרב ולחולשה האנושית שאלה משפיעים על כל סביבותיה. כי לו היו הם יודעים עד כמה חזקה ותקיפה היא שליטתו של בורא העולם במסלולי החיים של בניו, הם לא היו מעיזים להעלות בדעתם את הנסיון לבחור במסלול חיים שונה מזה שלו נועד העם היהודי; בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט יינצלו, אולי, מנחת ידם של הפלסטינים, הנוצרים והאמריקנים, אך לא ממימושה בפועל של התיאוריה המדעית היהודית, שבלעדיה אין משמעות לקיום כלשהו בכלל.
|
עסק רע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 14 מרץ 2013 06:38
- כניסות: 863
עסק רע
הוויתור הישראלי על הצדק
חג החירות שבא עלינו לטובה מביא עימו את עליית המודעות הציבורית לנושא החירות; עם התקרב מועד ביקורו בישראל של נשיא ארה"ב ברק אובאמה – וביחד עימו גם האפשרות (שלצערנו כנראה לא תתממש) שיהונתן פולארד ייצא לחופשי ויגיע עימו – כדאי לזכור את שחרורו של גלעד שליט מכלא החמאס. כי אם באמת ימשיך פולארד (שמעולם לא פגע לרעה באיש) לבלות את חייו באומללות הסבל של השבי האמריקני, יהיה הדבר בהתאמה להתבטאות של משה פייגלין לגבי חוסר הצדק והיחס הבלתי שוויוני של מדינת ישראל כלפי שבוייה, המבטא את העדפתה את הישראלי על פני היהודי...
קשה שלא להסכים עם ההנחה שניתן היה לעשות רבות למען שחרורו של פולארד, וניתן היה להוציאו לחופשי כבר לפני זמן רב, אך לא נעשה די ולפיכך ביחד עימו נמצאים בכלא, שבויים ונבגדים, גם מאות אלפי אזרחים יהודיים לא רק בארץ. וצריך להיות ברור, בהקשר זה, כי הבגידה הנוראה במקרה של פולארד איננה שלו באמריקה אלא של אמריקה בו. אך ספק באם ימצא ישראלי כלשהו את העוז להצהיר על הדבר באזני נשיא ארה"ב...
יש רבות ללמוד על מערכת הערכים של ישראל מהעובדה שהיא איננה רואה בשחרורו לחירות של יהודי שבוי רווח גדול כמו שראתה ממשלתה בעיסקת שליט. ומה שהוא, אולי, הטרגדיה הגדולה ביותר של עיסקת שליט הוא שהיא נתפסת על ידי רבים כמבטאת את העלתם על נס של ערכי חיי האדם וחירותו, ולפיכך ביטוי של הודאת המדינה באחריותה לחיי אזרחיה ולעקרון הערבות ההדדית הקיימת בעם ישראל. אך ביחד עם הרבים המאמינים שאמונת המדינה בערכים אלה היא המתבטאת בעסקה זו, הרי רבים רואים בה – ובדיוק באותה מידה - עסק רע.
במיוחד על רקע אי הצדק המשווע הברור כל כך של האסיר המעונה פולארד מבטאת, בעיני רבים, עיסקת השחרור של גלעד שליט, את היפוכם של ערכי החירות הנעלים ואת הזלזול בהם, וזאת דווקא בשל ניצולם בדרך שעלולה להציגם כסיסמאות ריקניות המנוצלות כדי לפגוע בישראל כעם וכמדינה. כי היותו של שחרור שליט רע מודגשת על ידי ההיבטים השליליים הרבים שחברו אליה – ובעיקר זה החשוף לכל עין: שחרורם של רוצחים מכלא ישראל על ידיה.
עיסקת שליט איננה הפעם הראשונה (ובוודאי שלא היחידה) שבה נמחלים עוונותיהם של רוצחים אכזריים בהסטוריה של מדינת ישראל. אך בעצם וויתורה של ישראל על ענישת הרוצחים שאותם היא משחררת יש לא רק הצהרה על זילות הצדק שיש בפגיעה בתשלום הראוי שלהם על חיי אזרחי ישראל שבהם פגעו, ולא רק הענקת לגיטימציה לפעלם (שלא לדבר על הכבוד שלו הם זוכים בין אויבי ישראל) אלא גם משום הפקרת חייהם בעתיד של אזרחי מדינה שעלולים להיפגע מידם. אך ראשית לכל מתחילה הכניעה הישראלית המוסרית בנושא שליט בוויתורה על הענשת רוצחיהם של חיילי צה"ל שנהרגו על ידם.
אנשי המעשה שבינינו יראו, מן הסתם, כלא מעשית את הגישה שיש לאלץ כל פושע לשלם על פשעיו, אך חובתה המוסרית של מדינת ישראל לגרום לעולם כולו להבין כי היא איננה מוותרת על צדק או על שום ערך אנושי גם אם אין היא יכולה להשיגם בפועל בהווה – וכי במוקדם או במאוחר נבוא חשבון עם כל מי שפגע בנו או שיכול היה לסייע לנו ולא עשה זאת כי כבני אדם רואים אנו את שליט, פולארד ואובאמה כבעלי בחירה חופשית לכל דבר.
תתי-קטגוריות
-
34 א פלדה ישראלית
כתבים בנושאים ישראליים מקומיים, המבוססים על פרסומים בתקשורת בישראל של סוף שנות ה90 ועד ימינו.
- מונה מאמרים:
- 44
-
34 ב קצרים
- מונה מאמרים:
- 29
-
שונות
כתבים בנושאים שונים שנתפרסמו באמצע שנות ה2000
- מונה מאמרים:
- 7